על הבמה עומדת, מדברת לכולם
ואני נכנס, מתיישב, באחת השורות האחרונות באולם
ערב אחד ברמת גן, אני לא זוכר אותך
מדברת גם אלי, או אולי שכחתי
אבל בטח שהייתי זוכר
אם דיברת איתי, או עם מישהו אחר
זה מבלבל, פעם בלונדינית, פעם שחורה
גם כשדיברנו לפעמים, כלום לא קרה
במטוס, בשמיים, בארץ אחרת
מאז חזרנו, והכל היה כמו סרט

סיפור מוזר, בלי מספר
בלי גיל, הכל מותר, לא מוכר
חיים בעכשיו, זה המצב
חושבת עלי, it must be love
פעם ראשונה שזה קורה לי
אולי זה לא אמיתי, רק נדמה לי?
אבל כשאת נוגעת בי, אני מרגיש את זה טוב טוב

כולם מדברים רק עלינו, פתאום אני במרכז
מנסה ללכת קדימה, ושום דבר לא זז
אצלי בראש, את לא יודעת, את כבר רגילה
להיות במרכז העניינים, כבר מהתחלה
אז קחי אותי לאט לאט, כמו שאני
את יודעת איך לעשות את זה, בהילוך שני
כמו קסם, את לוקחת אותי לשם
עד שלא אכפת לי מכלום, הכל נעלם
ורק את, נשארת לידי
וזה מפתיע אותי, וגם אותך - תודי, שזה...

סיפור מוזר, בלי מספר
בלי גיל, הכל מותר, לא מוכר
חיים בעכשיו, זה המצב
חושבת עלי, it must be love
פעם ראשונה שזה קורה לי
אולי זה לא אמיתי, רק נדמה לי?
אבל כשאת נוגעת בי, אני מרגיש את זה טוב טוב

עכשיו אני על הבמה, נסגר לו מעגל
ואת יושבת בשורה הראשונה, אבל
את מסתובבת והולכת, היה סיפור מוזר
שהתחיל לו ונגמר, הלך וחזר
ואני שוב מול כולם, אבל את לא לידי
כמו קודם, הבטחון שכל כך נתת לי
הלך, ביחד איתך, לא יודע מה לעשות
נשארתי בלי מילים, אבל מתחיל לנסות
להיזכר במה שאמרת לי, אבל זה לא אותו דבר
מאז שאת לא כאן איתי, כלום לא נשאר...
אבל לפחות היה לנו...