כמו מצוף נותרת נשימתך
על פני המשקעים הכבדים,
וגופך עוגן ליד גופי הצף,
ואני אוחזת ברחשים,
מדברת אל עצמי
על איך שפגעת בי
ופגעתי בך גם אני.
אין בי שמץ של כעס
אלא חשה אבודה בחשכה,
מזהה את נשימתך
וגופך, כצללית כמעט שחורה,
אשר נותרה
מאז כיבית את האור.
02/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.