עוד חייל פוחד למות,
ושותה עוד בירה, מתנתק מהמציאות.
מהשמירות, מהפלוגה,
הוא סוגר שבת ונהיה קצת משוגע.

המדים התמלאו באבק,
הוא יורה בנשק ומרגיש קצת משותק.
יריות, פוגעות חזק,
עוד שלוש שנים ואת כל זה הוא לא ישכח.

את הסיוטים שהיו לו בלילה,
הוא בכה ולא יכל לישון
את המכתבים שהוא כתב לה,
הוא ממש לא הראשון
שעובר את הסיוט הזה
הוא לוחם בכיין ולא מבין את זה.

עוד חייל עושה זאת שוב,
מת בקרב, ולמדינה זה לא חשוב.
הוא נגמר, הוא נשבר,
עוד שלוש שנים, והוא יגיד שזה עבר.

המסדר עומד שותק,
והבית עוד פעם שוב מתרחק
החבר שלו שם מת,
אף אחד כבר לא יידע את האמת.

את הסיוטים שהיו לו בלילה,
הוא בכה ולא יכל לישון
את המכתבים שהוא כתב לה,
הוא ממש לא הראשון
שעובר את הסיוט הזה
הוא לוחם בכיין ולא מבין את זה.

עוד אדם, בהשתמטות,
אין לו דאגות הוא לא פוחד למות.
ונמאס לו שזה קורה,
הוא לוקח ת'אקדח של החייל ובעצמו יורה.