אבנון הדייג. עם שם כזה לא נותרו לו הרבה אפשרויות בבחירת
המקצוע. אבנון, הוא כבן חמישים שער מאפיר משקפי שמש שחורות
מקובעות לפניו בלי קשר לעונה, מתהדר בכרס בינונית ותמיד לבוש
בבגדים מרופטים ונעלי אצבע. נדמה כאילו ואבנון חי בחוף הים,
בכל אופן הוא תמיד נמצא שם בחלקת חוף קטנה ליד יפו. אבנון הוא
לא סתם דייג הוא הרבה מעבר לדייג. נכון שהרבה אנשים היו
מגדירים אותו מן הסתם כזיין, זיין שכל זאת'מרת, אני מגדיר אותו
כהוגה, פילסוף מהדור הישן. אבנון מסתכל על דברים בצורה פשטנית
ובראשיתית, יש שהיו אומרים פרימיטיבית, אני אומר ראשונית. הנה
לדוגמא באחד מהביקורים שלי אצלו הוא פנה אלי ואמר לי 'אליקו, '
אז נכון שלא קוראים לי אליקו אבל בעניין הזה נטפל מאוחר יותר.
'אליקו, ' הוא אמר 'אתה יודע מה המקור להכל?' 'לא.' אמרתי,
'המקור להכל זה פלנקטון!' הוא חייך. 'מה הכוונה פלנקטון?' נדרש
הסבר מפורט יותר. 'אנחנו, מה אנחנו אוכלים?' הוא שאל וליטף
בידיו את החכה הישנה שלו. 'דגים כמובן.' איזו תשובה אחרת ניתן
לתת לדייג? 'ודגים, אליקו מה הם אוכלים?' הוא עזב את החכה,
סוכך בידו הימנית על סל התולעים הקטן וגלגל בידו השמאלית חתיכת
אצה רקובה. 'אצות כמובן.' רואים שלמדתי ממנו הרבה.
'דגים, אליקו. דגים אוכלים פלנקטון. עכשיו אתה מבין?' לא
הבנתי. 'אני לא מבין' 'תראה, אליקו. הדגים הם אוכלים פלנקטון
ואנחנו, אנחנו אוכלים את הדגים. זה אומר שבעקיפין אנחנו אוכלים
פלנקטון. אם לא היה פלנקטון לא היו דגים אם לא היו דגים לא היו
אנשים. הבנת את זה אליקו? פלנקטון זה המקור להכל. האוטובוס הזה
שאתה נוסע בו כדי להגיע לבית הספר שלך הוא לא היה קיים בלי
פלנקטון. הבית ספר שלך לא היה קיים בלי פלנקטון. ואתה יודע מה
הכי חשוב, אתה לא היית קיים בלי פלנקטון.' כמו בכל פעם שאבנון
היה מסיים להציג בפני תיאוריה מסובכת, הוא הדליק סיגריה ונשכב
לאחור בכיסא הים שלו, התרגעות המוח הוא היה קורא לזה. אבל מה
עם פרות וירקות ופירות? רציתי לשאול. אבל זה לא שאלה שאפשר
להפנות לדייג, במיוחד לא לאבנון, הוא היה נעלב. אז עזבתי את
זה. הבאתי לי כיסא והתיישבתי ליד אבנון. חיכיתי שהוא יסיים
לעשן, כי עוד מעט כבר מגיע הערב ובערב אנחנו תמיד משחקים שש-בש
ושותים כוסית ויסקי בזמן שסמי בורשטיין מנקה את הדגים שאבנון
תפס באותו יום. אחרי זה אבנון בוחר את הדג הכי יפה ומבשל אותו.
אחרי שאנחנו מסיימים לאכול אני וסמי בורשטיין עולים על האטובוס
הביתה, אני וסמי אף פעם לא מדברים.
פעם אליקו היה בא איתי לאבנון, זה היה הרבה יותר נחמד. ככה גם
היה לי עם מי לדבר באוטובוס, בדרך הביתה. אבל אליקו נעלב.
אבנון תמיד מתבלבל בשמות שלנו. לי הוא קורא אליקו וזה לא מפריע
לי כי מה רע להיות אליקו? אבל לאליקו הוא תמיד קורא סמי
בורשטיין ואין משהו יותר מעליב מלהיות סמי בורשטיין אז אחרי
כמה פעמים שהוא קרא לאליקו ככה נמאס לאליקו לבוא. עכשיו כל ערב
אני צריך לספר לאליקו, בטלפון, מה קרה אצל אבנון באותו יום. רק
דבר אחד אני לא מבין וזה למי אבנון קורא בשם שלי. כי לסמי
בורשטיין הוא אפילו לא קורא בשם. סמי פשוט מגיע לשם לקראת הערב
ואז אבנון מצביע על הדגים וסמי מנקה אותם.
מעניין מה סמי בורשטיין חושב על זה שאבנון קורא לאליקו סמי
בורשטיין? מעניין מה סמי בורשטיין חושב על התיאוריות של אבנון?
מעניין מה סמי בורשטיין חושב?
'אליקו, לך תביא ירקות מהרצליה. ' אבנון סיים את הסיגריה וחזר
למצב ישיבה. הוא היה צריך לטפוח לי על הרגל בשביל שאני אבין
שהוא מדבר אלי, כי לא משנה כמה פעמים קוראים לך אליקו. אף פעם
לא תתרגל לזה.
קמתי באיטיות והתמתחתי, לאבנון לוקח המון זמן לסיים סיגריה.
אני חושב שאפילו הספקתי לחטוף תנומה קלה. התחלתי להתקדם לכיוון
הרצליה בזווית העין ראיתי את סמי בורשטיין מגיע. אולי בעצם הם
כן מדברים בזמן הזה שאני הולך להביא ירקות כל יום. אף פעם לא
חשבתי על מה שסמי בורשטיין ואבנון עושים בזמן שאני מביא ירקות.

הרצליה היא אישתו של הרצל. אישה שמנמנה וחביבה, בעלת לחיים
תפוחות ומאדימות שתמיד שמחה לבואי ונותנת לי נשיקה על הלחי.
להרצל יש חנות ירקות 'ירקות הרצליה' על שם אישתו אבל הוא כמעט
אף פעם לא נמצא שם. רק מגיע בבוקר ומביא ירקות טריים. הוא גם
חוזר בערב לעזור להרצליה לסגור את החנות. רוב היום הרצליה
נמצאת שם לבד לכן היא נורא שמחה על כל לקוח שמגיע.
'מה  אבנון מכין היום?' הרצליה חייכה אלי ואז נישקה אותי על
הלחי.
'אני חושב שמושט.' אני אף פעם לא יודע בדיוק אבל לרוב הניחושים
שלי מוצלחים.
'בוא איתי לאחור שמרתי לך את הירקות הכי יפים.' הרצליה נתנה
בידי שקית מלאה במגוון ירקות.
'הנה קח גם תפוח, זה בריא בשביל נער בגילך.' היא תחבה לי תפוח
לכיס.
'תודה.' אמרתי והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה.
'מחר שישי, תזכיר לאבנון שיידאג לי לשני קרפיונים בריאים לשבת.
באים אלינו אורחים. תבואו גם אתה ואליקו
וסמי.' היא צעקה לעברי בזמן שירדתי בחזרה לחוף. היא חושבת
שאני ואליקו חברים של סמי, היא לא יודעת שאף אחד לא אוהב את
סמי בורשטיין.
'אבנון, הרצליה ביקשה שני קרפיונים לשבת.' אמרתי בזמן שאני
מניח את המצרכים ליד המדורה הקטנה שאבנון הקים ביינתים.
'כן, אני יודע. יש לבנה? ' הוא אמר והצביע על סימנים קטנים
שסימן בחול ליד הכיסא שלו. במבט קרוב הבחנתי שמצוייר שם מין
קרפיון ושתיים כתוב מעליו. אבנון תמיד משתמש בחול כפנקס
תיזכורות, אני אף פעם לא הבנתי איך אפשר להשתמש במשהו כל כך לא
אמין כמו חול. אבל כנראה שיש לאבנון זיכרון מספיק טוב והחול זה
סתם בשביל להיות בטוח. למרות שאם הזיכרון שלו כל כך טוב איך זה
שהוא לא מצליח לזכור את השמות שלי ושל אליקו...
'מצאתי  לבנה. יש גם שתי כיכרות לחם.'
'יופי, תערוך את השולחן ביינתים.  מה איתך? סיימת כבר לנקות את
הדגים?' הוא הביט על סמי בורשטיין שהנהן בראשו.
'טוב, אז תעזור לו.'
אני וסמי הלכנו לסוכה הקטנה של אבנון והוצאנו משם שולחן קטן
ושני ארגזים גדולים למדי. סמי מצא גם מפה לבנה, לפחות היא
הייתה לבנה פעם. אני לקחתי שלוש צלחות ושלושה סכו"מים ונכנסתי
לים לשטוף אותם. כשחזרתי התיישבתי על הארגז ליד סמי, כל אחד
סידר לעצמו את הסכו"ם, אבנון הלך להתרחץ ביינתים. הוא צעק לנו
מהמים שאנחנו יכולים להתחיל לאכול את הלבנה והלחם. בדרך כלל
היינו מחכים לו אבל הפעם היינו נורא רעבים אז התחלנו. נזכרתי
ששכחתי להביא כוסות אז חזרתי לסוכה, חזרתי לים והנחתי שלוש
כוסות נקיות על השולחן. סמי הוציא מהתיק שלו בקבוק מים מינרלים
ומזג לכולם. אבנון לא מרשה לנו לשתות כל מיני קולות וקינלים
וספרייטים, 'תיזהרו מכל משקה שאין לו מים או ויסקי בשם!' ככה
הוא אומר תמיד.
אבנון ייצא מהסוכה לבוש בבגדי הערב שלו שהם בערך כמו בגדי היום
שלו רק מרופטים פחות. הוא תלה את שאר הבגדים לייבוש. סמי קצץ
ביינתים את הירקות לסלט ואני סיימתי לשתות את המים. אבנון
הוריד את הדג מהאש ופרס לכל אחד מאיתנו נתח הגון מהדג. באמת
אכלנו מושט היום. אחרי זה אבנון מזג לכל אחד מאיתנו טיפת ויסקי
לכוס ולעצמו הוא מזג כשלושת רבעי הכוס כי 'לאכול דגים בלי
ויסקי זה כמו לאכול לחם בלי לבנה.' ככה הוא אומר תמיד. אבנון
הוסיף לכל אחד ירקות לצלחת ואז התחלנו לאכול. כשסיימנו אבנון
פישפש בשקית ומצא שם כמה עוגיות ביתיות כל אחד קיבל עוגייה
ומשסיימנו לאכול גם אותן הודנו לאבנון כמו תמיד ומיהרנו לתפוס
את האוטובוס האחרון הבייתה.
התיישבתי באחד הספסלים האחוריים שהיו פנויים לגמרי. סמי
בורשטיין התיישב ליד אישה זקנה בספספל הראשון. למה אני וסמי אף
פעם לא יושביים ביחד? למה אנחנו אף פעם לא מדברים? למה כולם
פוסלים אותו אוטומטית בלי להכיר אותו בכלל? אני הרי מכיר אנשים
הרבה יותר דפוקים או מעצבנים מסמי בורשטיין...
רגע, למה סמי בורשטיין לא רוצה להכיר אותי? מה לא בסדר אצלי?
מעניין מה סמי חושב על התיאוריה עם הפלנקטון, של אבנון?
'אליקו, מה העניינים?'
'אתה לא יודע כמה השתעממתי היום, כל היום רק חיכיתי שתחזור
ותספר לי מה היה אצל אבנון. אתה לא
תאמין לאן התדרדתי התחלתי אפילו לעשות שיעורים...' ככה זה כל
יום. מאז שאליקו הפסיק לבוא לאבנון הוא מת משיעמום בבית.
'אולי תתחיל לבוא איתי לאבנון כמו שהיינו עושים תמיד?'
'לא. אני אליו לא חוזר עד שהוא לא ייקרא בשם שלי ולא בשם של
ה...'
'אתה יודע שהוא מתגעגע אליך. רק היום הוא שאל אותי מה קרה לסמי
הזה שהוא הפסיק לבוא. מה הוא חולה
או משהו? והיה לו כזה מבט עצוב בעיינים.'
'נו, אתה רואה הוא עוד פעם קורא לי בשם של ה...'
'ולי הוא קורא אליקו.'
'איך אתה יכול להשוות בין אליקו לסמי בורשטיין הדפוק הזה!'
אליקו נעלב וטרק את הטלפון.
'מצטער. תגיד לי מה זה השטות הזאת ששמעתי אותך אומר, עשית
שיעורים?' התקשרתי מיד בחזרה וניסיתי להחליף נושא. חוצמזה אי
הכנת שיעורים היה מין טאבו אצלנו וכנראה שאליקו באמת במצב קשה
אם הוא התדרדר למשהו נורא כל כך כמו הכנת שיעורים. זה לא
שהיינו תלמידים גרועים אני ואליקו, פשוט כבר מכיתה ז' בערך
הבנו שזה די חסר טעם להכין שיעורים ומאז אנחנו מנסים, די
בהצלחה, להוכיח שאפשר לעבור חטיבה ותיכון בלי להכין שיעורים.
אנחנו מקווים שיעשו עלינו כתבה בעיתון משהו בנוסח: 'שני נערים
הצליחו לשבור את השיטה. סיימו תיכון בהצטיינות בלי להכין
שיעורים אפילו פעם אחת. ' אבל אנחנו לא נסיים בהצטיינות ואנחנו
גם בטח לא היחידים בעולם שלא  מכינים שיעורים ודי מצליחים
בלימודים.
'זה בגלל קורית הזאתי. באתי אליה אחרי הלימודים והיא אמרה לי
שקודם כל היא יושבת ומכינה שיעורים ורק
אחרי זה... אם רק היא לא הייתה כזאת יפה, או שלפחות אבנון לא
היה מעוות שמות בצורה כזאת נוראית.'
קורית, אני לא מבין מה הוא מוצא בה. הבחורה הזאת, לא סתם
קוראים לה קורית היא נראית ממש כמו איזה קורת עץ ולא רק מבחינה
גופנית גם הפרצוף שלה שטוח ומלבני כזה. כשהיינו יותר קטנים
היינו קוראים לה פינוקיו כי האף שלה היה נורא בולט יחסית
לפרצוף קורה השטוח שלה. אבל מאז אליקו התאהב בה ואנחנו צריכים
להתנהג אליה יותר יפה. בסך הכל היא די נחמדה.
'טוב, עזוב. אני אספר לך את התיאוריה האחרונה של אבנון. אליקו,
אתה יודע מה המקור להכל?'