סיפרת לי על אהבה בחורף.
משהו קטן שנהפך למשהו גדול.
רמזת לי על הרגשה כזו של התחלה.
הרגשתי פרפרים בבטן, הרגשתי את חם גופך.
אהבנו שתינו כייפנו והחלטנו לרצות ולנסות.
התרגלנו אחד לאחר ולבסוף כבר התעייפנו.
במדבר אותך חיפשתי, בסיבוב של מעבר להר.
שמחנו, צחקנו, השתובבנו ובסוף כבר התעייפנו.
לקחת על עצמך מטען של ריגושים ותרמיל של רצונות, סודות
והדחקות.
וביום אחד פתאום הרגשת מן הרגשה שלי לא היתה כל כך ברורה.
שאלתי אותך על אהבות על מסכנות על תובנות.
אמרתי לי שהפרפרים כבר עפו. שחמש שנים הם הרבה זמן ואין לך כבר
הרגשה, ושאלת מהי אהבה?.
חשבת שהעולם כולו מחכה לך מעבר לפינה.
ואני רציתי להמשיך איתך שם בחורף החמישי.
וביום גשום עם מיזוודה אותי שלחת לחפש את התובנה.
חיפשת ריגושים, חיפשת רמזים, שאלות שאלות למשך ימים שבועות
חודשים.
רק לך יש את הפיתרון, רק את תוכלי להוציא את עצמך מהבוץ שבתוכו
שקעת ואותי שם סיבכת, רק את תוכלי לעזור לעצמך.
לו רק ידעת כמה רציתי, כמה בכיתי.
לו רק חשבת צעד אחד קדימה, לו רק הפנמת את מה שניסיתי לומר לך
אתמול כדי שהסוף יהיה טוב.
ובחורף החמישי שלנו, צחקת מול מראה לאהבה שניגמרה.