דניאל טובלי / כל כך כלוא |
אבל אני כלוא בין ארבעה קירות והרבה
חלונות ומורה, אז אני נשען החוצה מהחלון
הצמוד לשולחני חצי גוף בחוץ ובוהה בשקט
בעץ מכנף נאה ונדנדה מיותמת
מנסה לפרוח על כנפי הדמיון אך שוק
קטן חשמלי מחזיר אותי בכל פעם לכסא בכיתה שהוא
ירוק כזה ורגיל עד שבא לי לבכות ככה
סתם בלי יותר מדי רגש רק להוציא
קצת תסכול ולהפיח משהו בשעמום אולי גם תשומת
לב אפילו שאני לא אוהב שמתערבים אבל
זה כבר לא משנה כשאני כל כך כלוא
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|