יושב בשפל המדרכה,
אדום,לבן,אדום,לבן.
עשן סמיך יוצא מפי-לבן,
פצעי נפתחים באיטיות-אדום.
גדר התיל מתהדקת סביבי,
והנה הם מתקרבים בצעדי חתול,
בעוצמה אדירה של לגיון רומאי.
המפלט, היכן הוא?
לברוח, לאן? לקום איני יכול.
טיפה,כתם,שלולית של דם,
נספגים באדמה החרוכה.
ובזעקת ייסורים איומה לחרות,
חוברת נשמתי יחדיו אליהם.
ובתפלתי האחרונה בהחלט,
עטופה בגלימת טוהרה נצחית,
ניגשת אלי אותה נערה ,
ובידיה המלאות בתולות,
נמשה אנוכי מגיהנום החלומות האבודים.
ומיהי אותו קרן אור עטוף זיכרון?
-את!!!
יולי,2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.