אדוה החלה לבכות, היא רוצה את הבובי שלה. יושי חיפש בכל הבית
לפני שנזכר שהסיע את בתו התינוקת לקופת חולים בבוקר. מחזרה
מהירה על קורותיו באותו יום, החליט שהבובי האהוב חייב להימצא
במושב האחורי. הוא יצא מהבית בדיוק בזמן לראות סובארו תכולה
מתפוררת טסה במהירות מופרזת מול הבית ואחריה, מה שנראה כמו
הסיטרואן האדומה שלו.

"מה אתה כזה מבואס?", שאל אפי את יושי כשראה אותו צועד ברחוב
מתוסכל.
"גנבו לי את האוטו", השיב.
"חשבתי שאתה ממילא רוצה להיפטר מהגרוטאה הזו. בשביל הביטוח וכל
זה..."
"כן, אבל אני לא דואג למכונית. שיעשו ממנה פחית קולה מצדי. אבל
אני חושב שהבובי של אדוה היה במושב האחורי ועכשיו היא לא
מפסיקה לבכות. היא לא מוכנה ללכת לישון בלי הבובי. יא אללה,
איך הילדה הזו אוהבת את היצור המכוער".
"אתה יודע מה אתה צריך?", שאל אפי לאחר מחשבה קצרה. "אתה צריך
משאלה".
"אם היה דבר כזה, כבר מזמן הייתי מיליונר", אמר יושי תוך בהיה
בנעליו.
"לא, אני רציני לגמרי", המשיך אפי כשאישה לא מוכרת נופפה אליו
מקצה הרחוב.
"מי זו?", תהה יושי.
"חברה שלי. אני עובר לידה במשרד כבר שנתיים והיא לא שמה אלי.
יום אחד, אני מזמן מכשפות שיגשימו לי משאלה (בשלב זה פרץ יושי
בצחוק בלתי נשלט) והן מסייעות לי להשיג אותה".
"ואיך בדיוק?", ניסה יושי להירגע, "עשו לה שטיפת מח ושכנעו
אותה שאתה הגבר האחרון בעולם?"
"מצחיק", אמר אפי בקרירות וטפח על המקום בו הייתה בעבר כרס
עגלגלה. "הייתי אפילו נעלב אם המכשפות לא היו מסדרות לי בטן
שטוחה מיידית, בלי ללכת אפילו פעם למכון כושר או לשנות את
התזונה שלי."
"נו, באמת", אמר יושי, "אני מודה שהורדת את הכרס במהירות
מפתיעה, אבל זה ממש לא הולך לעזור לי למצוא את הבובי של
אדוה".
"כדי להזמין אותן", המשיך אפי, כאילו מישהו שאל אותו, "אתה
פשוט צריך לרשום בסלולארי שלך I LUV GRIZELDA והן יבואו".
"גריזלדה?", חזר יושי לצחוק. לאחר שנרגע ועמד להמשיך בדרכו,
שלף את הטלפון שלו. "רק כדי להוכיח שאתה דביל", אמר בחיוך רחב
ורשם את שלוש המילים על הצג.
"ומה? אני לוחץ SEND וישר שולחים אלי 'מכשפה'?", שאל, מצפה
לתשובתו המתגוננת של אפי.
"לא צריך, אנחנו כבר פה." השיבה בעלת הקול הצפצפני שהופיעה
מולו.

יושי נרתע לאחור וניסה להתעורר. לפניו ניצבו שתי נערות חלקות
שיער, לבושות מעילים חומים ובידיהן שרביטים. הנמוכה משתיהן
הניפה את ידה מול עיניו של יושי ההמום.
"הלו, הכל בסדר?", אמרה בטון חסר סבלנות.
"אתן מכשפות?", שאל לאחר שהתעשת.
"לא, אנחנו סתם קופצות על אנשים עם פלאפון", השיבה בעוקצנות
וחטפה את הסלולארי מידיו. "תביא לראות רגע. פחחח... נוקיה? בטח
שלקח לנו הרבה זמן להגיע".
הגבוהה הביטה ביושי במבט סקרן והושיטה את ידה, "אני רביב".
"ואני שחל", קפצה הנמוכה ולחצה את היד השניה. "ואתה?"
"יושי", ענה לאחר מחשבה.
"לא נורא. במה אפשר לעזור לך?", שאלה שחל.
"גנבו לי את האוטו..."
"אנחנו לא עושות מכוניות", קטעה אותו המכשפה הצעירה, "אתה מחפש
אוטו, לך למשטרה. אני ורביב הקמנו את העסק הזה בשביל באמת
לעזור לאנשים. אנחנו אולי לא זולות, אבל תאמין לי שלא תצטער."
"באחריות", הוסיפה רביב. "אפילו בשבוע שעבר עזרנו לאיזה לוזר
שרצה שמישהי מהעבודה תשים לב אליו, אז הורדנו לו את הבטן".
יושי ניצל את ההפוגה הקלה בשיחה להבהיר את מצבו. "אבל אני לא
מחפש את האוטו, רק את הבובה של הבת שלי שהשארתי במושב האחורי.
היא לא מפסיקה לבכות וחייבת את הבובי שלה כדי לישון".
"בובי?", תהו השתיים.
"זה השם של הבובה. זה מין דינוזאור כחול עם שיער ורוד ולחיים
אדומות".
"חשבתי פעם להיות קופירייטר?", שאלה שחל. "כי אם כן, עדיף
שתשכח מזה. טוב," החלה לחשוב על דרך פעולה, "מתי ראית את
המכונית בפעם האחרונה?"
"לפני שלוש שעות, בדיוק כשגנבו אותה".
"היה שם איזה משהו שיקר לך אישית?", חקרה רביב, "איזה פריט
שקשור ישירות אליך יותר מלכל אדם אחר?"
"לא, אני לא חושב", הרהר יושי. "אולי איזה טישו ששכחתי לזרוק
והשארתי על הכסא ליד..."
"תודה לך, יושי", הפסיקה שחל את התיאור. "החל מרגע זה, אין לך
זכות דיבור מעבר לתשובות של כן ולא".
"אבל..."
"אם תדבר יותר מדי, נהפוך אותך לחלזון". סיכמה המכשפה שלמרות
גובהה החסכוני, נשמעה די מאיימת.
"תחשוב," ניסתה רביב לחזור לעניין, "אין שום חפץ שאתה קשור
אליו רגשית? שום דבר".
"לא". ענה יושי, "אולי חוץ מ... לא, בעצם..."
יושי השתתק כשהבחין כי הדשא נעשה גבוה בהרבה מכפי שזכר. בנוסף,
לא הרגיש את רגליו ונדמה היה כאילו יש לו משהו על הגב.
"אולי הבת יכולה לעזור לנו", הציעה רביב.
"איך תעזור?", שאלה שחל, "היא בטח בכלל לא מדברת. אני לא עובדת
עם ילדים מתחת לגיל חמש, את יודעת את זה. הם מרטיבים", אמרה
ונדמה היה שנתקפה צמרמורת בעקבות זכרון בחוויה לא נעימה
שעברה.
"כן, אבל אם היא כל כך קשורה לבובה המפגרת, אולי נצליח לאתר
אותה דרכה", המשיכה רביב. עיניה של שחל זהרו בזיו של הבנה.
"ביבי, את גאון!", קראה והחזירה את יושי לצורה אנושית. "בוא",
פנתה אליו, "אנחנו צריכים את הבת שלך".

כעבור רבע שעה, כבר החזיק יושי את בתו התינוקת. צרחותיה הרעידו
את הרחוב, בעוד המכשפות מנסות להתמקד על כיוון אליו היא מפנה
את געגועיה.
"אי אפשר לכבות את זה רגע?", שאלה שחל שבכייה של אדוה איים
לשגעה.
"רק אם נמצא את הבובי שלה", השיב יושי, חש לפתע בעמדת כח.
התחושה התפוגגה ברגע ששחל הושיטה את ידה לשמיים וקטפה משם מטוס
נוסעים שחלף בדיוק בדרכו ללונדון.
"אני קולטת משהו", אמרה רביב והחלה ללכת בעיניים עצומות במעלה
הרחוב. יושי, עם אדוה בידיו ושחל עקבו אחריה, בעוד נוסעי המטוס
מנסים להבין מדוע אינם זוכרים דבר ממה שארע בחמש הדקות
האחרונות.
הארבעה צעדו במשך קרוב לארבעים דקות עד שהגיעו למזבלה גדולה.
חלקי מכוניות מרוסקות התפזרו בכל מקום. יושי הביט סביבו ונחרד
לגלות פיסת מכסה תא מטען אדומה, עליה זיהה את המילים "תנו
לפיות לחיות".
"אני שונאת את הסטיקרים האלה", אמרה שחל ובהנף שרביט הפכה את
הכיתוב ל"תנו פיות לחיות".
רביב החלה לאבד שליטה על צעדיה וחמקה ברגע האחרון מהתנגשות
בתלולית גבוהה של פגושים מרוסקים וזכוכיות שבורות. "שם",
הצביעה לכיוון מרכז הערימה, "הבובי שלה אמור להיות שם".
יושי עמד במקומו במשך זמן מה, תוהה מדוע שתי המכשפות לא ניגשות
להוציא את הבובי מבין ההריסות. לבסוף, הבין כי עליו לעשות זאת
בעצמו והעביר את אדוה לידי שחל.
"מה אני אמורה לעשות איתה?", שאלה.
"אין לך שום נסיון עם ילדים?", תהה.
"נראה לך? אני רק בת 890, אני עוד לא מוכנה להתמסד", השיבה.
"תני לי אותה", אמרה רביב ולקחה את אדוה לידיה, "עשיתי פעם
בייביסיטר לאחותי. אני יודעת איך להחזיק תינוקות".
בעודו מחטט בערימת שרידי רכבים שונים, נזהר שלא להיחתך מפנס
מנופץ, תהה יושי לאן נעלם ההגיון מחייו. לפני כמה שעות, היה
משוכנע שאין מכשפות בעולם, שהבובי של אדוה נמצא איפשהו בבית
ושאפי פנטזיונר. כעת, כמעט נמחץ תחת קבינה של משאית שכמעט נפלה
עליו מראש התלולית וניצל לאחר ששחל עצרה אותה באוויר והפכה
אותה לחיית מחמד חדשה, אותה המציאה באותו הרגע.

בסיומו של לילה מפרך, נרדמה סוף-סוף אדוה כשהבובי שלה (שנוקה
היטב מריח המזבלה) מוגן היטב בזרועותיה הקטנות. יושי הודה
למכשפות וערך הכנות נפשיות לגילוי הסכום שידרש לשלם.
"אז ככה," אמרה שחל ושלפה מחשבון משום מקום, "אנחנו לוקחות 140
שקל על הפגישה עצמה, פלוס 100 שקל כל אחת לשעת עבודה, פלוס
תוספת סיכון... אתה חייב לנו 940 ש"ח בלבד. אתה משלם במזומן,
או בעבודת פרך?"
לאחר בדיקה מהירה בארנקו, השיב יושי "למען האמת, אפי, זה
ששיטחתן לו את הבטן, הוא זה שהמליץ לי עליכן. הוא אמר לי שהפעם
זה עליו".
"אנחנו נבדוק את זה." אמרה רביב, "אל תהסס להזמין אותנו שוב,
יש מבצעים ללקוחות חוזרים".
"אני בהחלט אחשוב על כך בפעם הבאה", ענה. "אני חושב שאפי נמצא
עכשיו בבית עם החברה החדשה שלו. יש לכן את הכתובת?"