מיתרים בנשמה דוויה,
אשר הקפידו לשמור על הדממה
עד עתה,
החלו משמיעים מנגינות ערבות
של מים זורמים בנהרות
במעלה האהבות.

שם, בארץ האהבות, הייתה מנגינה
קצת מודאגת ועצובה
כי החלו להחוויר הפרחים באדרתה
והעלים החלו להתכהות בשערה.

פגשה המנגינה המודאגת
במנגינה הערבה שעלתה בדרך,
התנגנו יחדיו חרש, חרש
והאצבעות החלו פורטות דואט ברגש,
ראש נשען על כתף לפי הלחן
והאהבה שוב חוגגת לאורך הנהר (החיים).

16/12/04 ©