(אינני יודעת אם תחושה זו, קטע זה הינם מתאימים
למונולוג....)


אין שום רגש בפנים.
הכל חלל, ריק. אין עצבות, אין כעס.
אין אהבה, אין אושר או שימחה. כלום.
ריקה מבפנים. חלולה.
בגדו בי, אך אני אדישה.
מישהו מת, והדמעות אינן באות.
אין יצירתיות - אין כלום.
תרתי משמע כלום.
ואני לבד,
לבד עם עצמי
עושה חשבון נפש
מנסה להציל את המעט שחי בנפשי
ומנסה לצעוק.
אך שום קול אינו בוקע מגרוני.
רוצה שידע, שאני אוהבת אותו... רק אותו
אך אינני מצליחה לאמת זאת ברגש -
הכל נחשב עבורי בגדר מחשבה בלבד
חושבת שאני עצובה, אך אין מועקה בלב.
חושבת שאני מאושרת, והלב לא צוחק.
שומעת מוזיקה, המילים לא חודרות.
אין להן לאן לחדור.
אין לב, אין נפש.
חלולה.
אני והם חלולים.
ריקים מבפנים.
פשוט.

-2003-