|
חברה שלי אמרה לי שהיא חתכה את עצמה כמה פעמים.
הפסקתי את זה. לפחות לעכשיו. הצלחתי.
נפגשנו. היא סיפרה הכל, מהתחלה.
איך. למה. לא שיש איזושהיא סיבה הגיונית.
בערב היא הלכה. ניפחתי בלונים לחברה אחרת שהיה לה יומולדת ביום
למחרת.
כתבתי ברכה.
סידרתי ילקוט למחר.
לקחתי מספריים.
הפשלתי את השרוול.
בכמה תנועות מהירות וחדות חתכתי.
3 שריטות. לא עמוקות מידי.
חשבתי שיעברו עד הבוקר.
אבל הן לא עברו.
וזה כאב לי כל היום.
ואין לי סיבה.
כל כך אין לי סיבה.
פשוט הרגשתי צורך.
לא חשבתי בכלל, לרגע.
פשוט לקחתי מספריים. אחר כך הלכתי לישון.
בלי לחשוב על זה יותר מדי.
בערב הייתי לבד והרגשתי מן צורך מוזר. לעשות עוד משהו. קיצוני
יותר.
אבל לא עשיתי כלום.
למה?... |
|
יתגדל
ויתקדש...
ד"ר מישה רוזנר
כותב צוואה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.