בין קודש לחול
רחמים וסליחות
עננים נאספו לכסות את השמש
כחול וכתום להבות ברקיע
והים ללא זיע
חול מפנה את מלכותו
בשובל אדרתו הנכלמת
מבויש נכנס הקודש, נחבא אל כוכביו
שקט
הכל עצר מלכת
חמה החביאה קרניה בפרגוד העבים
נשימה נעתקה,
נפעמת
ורק הלילה פרש כנפיו
באיצטלה של מובן מאליו
עולם השיל חולו,
נטל ידיו ולבש כסות קודש
נשמה יתרה ננשמה
אך הזמן קשה עורף
תמיד חוזר: קיץ, אביב, סתיו וחורף
אז ועכשיו
ובכל זאת מובן מאליו
סובב הגלגל
נסתם הגולל
"חבל" אמרו חז"ל
ענה להם קהלת: "הכל הבל"
וקין איה?
אוחז במאכלת
בין סליחות לרחמים
לקודש מקצר תוכלת. |
