אני מתגעגעת לאיך שהייתי פעם, לאיך שיכולתי להביע את עצמי דרך
הכתיבה ואת העובדה שזה תמיד היה המפלט שלי מהכל. עכשיו אין
יותר, אני לא כותבת ומתעצבנת על עצמי על כך בכל רגע נתון.
הבעיה הכי גדולה היא שזה מפריע לי, שזה מציק לי, שאני מקנאה
בעובדה שאחרים כן כותבים. זה מרגיז אותי שאחרים יכולים ואני
כבר לא. למה אני לא? למה הם כן? הרי להם יש עוד הרבה דברים
אחרים, אבל לי? זה כל מה שיש לי... זה כל מה שהיה לי... וזה
איננו יותר. נעלם. נגמר. נמוג.
התמוסס והשאיר אותי מתבוססת ברחמים עצמיים.