בעת ניגון הלב הולם,
רעם שורף כל תו המתנגן לו ברקע,
שורק לך עם כיוון הרוח כמטוטלת של שעון
שמחוגיו נעצרים.
הנוף של שנינו מצוייר בשוקולד וניל עם אגוזים,
ושוב, כל פעימה מורגשת כנשיכה חזקה.
השפתיים שלך מוקרמות
בקצף אהבה,
פלחים שנקטפו מהעץ האסור.
כמה חשופה ככה מכוסה,
מתאדמת כשושנה בחצר האלוהים,
דוקרנית ומפתה.
לאן שלא תלך,
לאן שלא תביט,
תאהב אותי כפי שאני,
כרוח שצפה מעל ראשך,
האור שמחשיך לי את הרצונות,
מופיע מידי בוקר ובוקר,
עודף העייפות שלי להתעורר לחיים חדשים,
ולהודות לאלוהים שהביא אותי עד הלום,
כל זאת כדי לראות ולא לגעת. |
