אורה הייתה אישה יפה אשר לא הרבו עמה השנים, עד אשר נלקחה מהם
באופן סרקסטי והייתה לאבן נצח למרגלות הר האלים. כן, בלי משים
התקבצו לרגליה העולים לרגל להניח פרחים טרם דמה יעורר את זעמם
של אלי בבל אשר מאיימים לכסות עולם בסדין הבתולה שהייתה ואינה
עוד. כן פיסלו בה פסלים וציירו דיוקנים וסגדו וספדו ועקדו עד
בלי דעת. כן הייתה היפה מבנות העיר השחורה, כאלה אשר מלכה שם
ברבות השנים ואשר לכבודה נחרזו בצרורות כיסופים, תלי תלים של
צלילים ואגדות. מה יוסף עוד ויסופר על אורה היפה אשר בטרם עת
חברה לבני עמה במלכות השמיים? מה קסם לה הכתר - סמל עוז, רוב
מלאכות ענקים. והייתה היא גדולה מכולם עלי גופר ובדביר המוזהב
נשכבה ותידום. אם היו סריסי הארמון מלחשים והייתה עדת קול, חרש
עוברת במסדרון ומעירה את מתיה ורוכנת אפיים - אז הייתה נחמת
העליון שורה על נשמות האשמים.

כל חטאה שנישאה בחשאי לגבר אשר לא ידע את העיר ודיבר בגנותה
וגידף ורימה והוציא שמה הרע אל מעבר הים...  

...ומעל כולם יתנוסס אות קין בשקר החטא - "איה אורה אחותכם?"
ואמרו - "השומרים אחותנו אנו?!" ויידומו האלים מלהושיע בפרסיה
והייתה בת קול יוצאת ואומרת - "אשמים אתם!" וענו לה - "חזרי פן
נחרוץ גורלך עם ההיא," ותיבהל בת הקול ותיסוג לאחור. אז שמעו
האלים כי חמס אז בארץ וימטירו גשמי יובל על נהרות והרים ובתום
ארבעים לספירה מאוחרת, כלו המים ואפסו חיים. ויראו האלים כי
אין איש לשרתם ויקימו מבטן האפר את האדם וימליכהו על כל רומס
ודגה לאוכלה. אך דמה של אורה היפה באדם מחלחל עד היום בבטנו של
עולם ורובץ אות הקין על ראש האדם למען יזכור כי אין האלים
מבדילים בין דם לדם.