מוזר לדעת עד כמה אפשר להכיר אדם אחרי שהוא מת.
טקס זיכרון אחד יכול לפצות על שנים של שתיקה והכרות רשמית.
מצחיק לדעת שאני לא לבד בעולם,
שיש עוד כאלה שאכפת להם,
זה רק חבל שהם היו ואחד מהם אינו עוד.

תור ארוך של אנשים, מחכה להשתלה,
הוא נמצא ביניהם, חי חיי שיגרה,
לא נותן למחלתו להשפיע עליו,
מחייך וצוחק, ממשיך לעזור.

אך הייתה הרעה במצבו לפני שלושה שבועות,
הוא הובהל לבית החולים.
ואדם שפעם לא הרשה שיזילו עליו דמעות,
אדם עם עוצמה, אך נאמן לחלשים -
נפטר והלך אל העולם הבא,
בלי שהכרתי אותו.

מוזר לדעת עד כמה אפשר להכיר אדם אחרי שהוא מת.
יהי זכרו ברוך וזכרונו יינצר בליבנו לעד.
תודה על שהיית,
אך חבל שלא הכרתי אותך.

נכתב לזכרו של שלי פישר -
מורה להיסטוריה ואדם במלוא מובן המילה..                      
               16.12.04