"צוות פריצה מוכן" קרא פקד א' בקשר, "מוכן" ענה ראש הצוות שעמד
במסדרון מול דלת הדירה, "צוות גג מוכן" קרא שוב, "מוכן" ענה
ראש צוות הגג.
"היכונו לפריצה" אמר "2,1, פרוץ". דלת הדירה נפרצה ע"י מוט
הברזל והצוותים הסתערו פנימה, "משטרה, משטרה" נשמעו קריאות
מהדירה, לאחר דקה פסקו הקריאות ונשמעה בקשר ההודעה שהדירה
ריקה.
פקד א' עלה ונכנס לדירה, הוא התבונן ברחבי החדר הגדול וכול מה
שהיה שם הוא שולחן קפה נמוך שעליו מאפרה ובה שלוש סיגריות חצי
גמורות.
"מצדי שתסרקו את הדירה הזאת אפילו אלף פעם עד שתמצאו משהו" אמר
בקול סמכותי ואנשי המז"פ החלו בעבודתם.
כבר הייתה השעה 11 בלילה, ופקד א' יצא מהדירה, נכנס לג'יפ
המפואר שלו והחל נוסע לכוון ביתו. בתור ראש היחידה למלחמה בפשע
המאורגן בעיר, היה זכאי להטבות כאלה, כמו ג'יפ מפואר ומשכורת
מכובדת, אך כל זה לא ממש עניין אותו.
הוא היה אדם שבא מהמצוקה, משכונות העוני והפשע בדרום העיר,
אחיו הגדול נרצח ע"י ראש כנופיה כתגובה על כך שפקד א' כשהיה
בלש צעיר חיסל את עסקי הסמים שלו.
מאז נשבע שיקדיש עצמו למלחמה בכל החלאות האלה ובסמים שלהם.
בעודו נוסע ברחובות העיר ומביט בסמטאות החשוכות, מחפש בעיניו
פשע שמתבצע, נזכר בדירה הריקה. הדבר הטריד אותו מפני שידע
שהחקירה תתעכב לפחות בעוד שבועיים.
הוא רודף אחרי הכנופיה הזאת כבר חודשיים, הוא חייב כבר לפתור
את זה, וראש העיר לוחץ עליו כי זאת שנת בחירות והוא רוצה
להראות טוב. בפגישה האחרונה אמר לו ראש העיר שאם הוא נראה טוב
אז כולם ירוויחו.
פקד א' שנא את כל הפוליטיקה הקטנה הזאת, וחשב שכל הפוליטיקאים
הם לא הרבה יותר טובים מהפושעים בהם הוא נלחם, אך שמר זאת
לעצמו כדי שיוכל להמשיך בעבודתו בשקט.
הוא עצר את המכונית בחנייה, ולקח רגע כדי לנשום ולהירגע מהיום
שעבר עליו, הוא אהב לבוא הביתה צלול ולהקדיש את הערב למשפחתו.
הוא כיבה את המנוע יצא מהרכב, נעל את הג'יפ ונכנס למעלית,
פתאום צלצל הפלאפון שלו, זאת הייתה שלומית המזכירה שלו, אמרה
שמהמעבדה מסרו שהסיגריות מהדירה היו שייכות לאותו אדם.
זה מוזר, חשב בעוד המעלית נעצרת בקומת דירתו, משהו במוחו
התעורר, הוא נזכר שנתקל כבר פעם באדם שנוהג תמיד לעשן שלוש
סיגריות ברצף, אך לא הצליח להיזכר באיזה הקשר.
פקד א' פתח את דלת הדירה וכלבתו רצה אליו וקפצה עליו משמחה,
הוא ילטף אותה, הדירה הייתה שקטה ואשתו ובנו כבר ישנו.
הוא כחכח בגרונו עם המים וירק לכיור, ניגב את פניו במגבת
והישיר מבט באדם בעל התלתלים השחורים שהסתכל עליו מתוך המראה.
תמיד בשעות כאלה היה נזכר באחיו, כמה שהתגעגע אליו, כל הפושעים
אותם סילק מהרחוב לא הצליחו למחוק את הרגשת האשמה שאחזה בו
לעיתים, אך הפעם הזיכרון היה חזק יותר מאי פעם. אולי זה בגלל
שיום השנה החמישה עשר לרצח שלו חל בשבוע הקרוב. בין הזיכרונות
שצפו במוחו חזרה התמונה של המאפרה בדירה ההיא בבוקר.
אחרי שחזר מהאזכרה למשרדו במטה היחידה, הוא החליט להוציא את
תיק החקירה של רצח אחיו, אך עשה זאת בסתר כדי שלא יחשבו שהוא
עדיין לא התגבר על זה אחרי כל השנים.
הוא לא ידע למה, אבל העניין עם המאפרה פתאום נראה קשור
איכשהו.
הוא הניח את קופסת תיק החקירה על שולחנו, והחל מפשפש בממצאים
ובתצהירי העדים, זה היה מבוי סתום והוא החל להתייאש וחשב שאולי
הכול רק בראשו.
הוא פתח את תיק החקירה של הרוצח וקרא, גם שם לא מצא דבר חדש.
בתחתית העמוד היה כתוב "מצורף קלטת החקירה", הוא חיפש את הקלטת
בקופסה, הוציא אותה, הדליק את הטלוויזיה ומכשיר הוידיאו שבפינת
המשרד הכניס את הקלטת ולחץ על "פליי".