|
ספינתי שטה לה בים -
- דמעות.
וקו האופק ספוג בדם -
- אנפות.
בין מראות זכוכית
נותרתי.
ואת חריקת המנעול לא
שמעתי.
את הולכת לך על פני
חלום.
ובתוך ראשי, אין לי אפילו
מקום. |
|
|
ראיתי עכשיו את
חברה שלי לשעבר
שוכבת ערומה על
הקבר של סבא
שלי!
מה זה צריך
להיות!!!
חוצפנים!!!!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, בהתקפת
לב בעודו צופה
ביצירה פלסטית
אהודה בבמה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.