אמרתי לעצמי שזה לא נורא
יודעת כמה חשוב לבמשיך הלאה
הגדרתי לעצמי את ההחלטה
לשמור על כבוד עצמי וגאווה
אך בלב
כל כך כואב.
הפורפורציה שלי נכונה
ומפתיעה אותי
ברמה!
השכל המבולבל, המשוגע והשפוי
למד משהו,
אולי מהפעם הראשונה
ועדיין,
אחר כך בוכה
כי ברגש כל כך שבורה
הם מתקשרים, לשלומי דואגים.
ועוזר לשמוע את הדברים שאומרים.
לפעמים אני בוחרת איתם לדבר
כדי לחזק את כוחי
ולדכא את הרגש השלילי.
אך בלילה תצאה הדימעה
ותרטיב את הכרית הרכה.
עם רצון כה חזק של תקווה
שיחזור להיות כמו שהיה
והעובדות צובתות
הדמעות שורפות
היאוש מעייף
הגעגוע כואב
זה בעצם הדבר היחידי שהראש והלב יסכימו עליו. |
