שניהם אוחזים ידיים בטירוף שלעולם אינו צפוי להתגשם.
שניהם אוחזים ידיים וחשים את תחושת הבינתיים.
ליבה אוחז תיקווה לחזור אל אותם ימים יפים שהיו ואינם.
ליבו משתוקק שותק וממשיך אותה לאהוב.
זרועותיו מחבקות כשטוב לה...
מחבקות כשרע לה..
כמו מים שקטים חדר הוא לשם,
אל תוך ליבה.
לקח ממנה את התקווה,
את עקבות הזמן
ואת הסיפור הישן.
הם שניהם פוסעים לחוד לעבר עתיד לא ידוע.
מנתקים כל קשר ומגע..
מנתקים כל רגש ותחושה.
מתי יפסיקו להתעלם מהתחושות, מהרגשות
מתי יחליטו לצעוד את מצעד רגשותיהם בגאווה
כי הם חפצים אחד בשני
וליבם רוצה עד מאוד.
אך השכל,
נותן להם החלטה גורלית אחת.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.