היא לגמה מהקפה ואמרה "נו, אז מה אתה עושה פה מול דלת
ביתי?...באת עד לכאן בשביל להראות לי מה זה?..." בהתחלה רציתי
לצאת מביתה וללקט מחדש את כל הרעל שירקתי רק כדי שאוכל לטעון
כוחותיי ושוב לירות עליה, היא כל כך עיצבנה אותי, המילים שלה
באו בכל כך הרבה התנשאות שרציתי להרוג אותה... אך מנעתי מעצמי
ונרגעתי, שזה דבר שלוקח ממני המון כוחות, להירגע זה בין הדברים
היותר קשים, דבר שבקושי רק אני עושה... אז אמרתי לה "לא..לא
באתי אלייך אלא לשכנך ממול..." חיוכה הראה בדיוק מה עובר
במחשבותיה "אהה....באמת, מה לך יש לעשות אצל אדון פרקו?... אהה
שכחתי בעצם למדתם יחד בבית ספר... אבל מאז לא התראיתם כלל...
מה יש לך לחפש אצלו?" חשבתי לעצמי.... מה לומר לה... את האמת?
כי היא תספר הכול... אבל אם לא אגיד לה כלום היא תמציא משהו
הרבה יותר נורא ומחריד... אז החלטתי לבחור באפשרות השלישית,
לשקר לה. "אממ... האמת היא שאני כרגע מחפש עבודות זמניות,
והוא... אממ... יש לו איזה משהו... שאני צריך לתקן... והוא
מביא לי... אממ... כסף על זה..."
"תגיד?... אתה עושה ממני צחוק...?" כמה זמן אתה חושב אני
במקצוע? יומיים? שלושה?...חה!" צחוק מלגלג בקע מכיוונה...
ורובו באשמתי. אף פעם לא ידעתי לשקר, רעיון זה תמיד נשגב ממני,
מעולם לא הייתי מוצלח בזה... לא הייתי צריך להמציא כזה דבר,
וזה גם שקר מופרך, אני? הבחור הכי עצלן בכל יפו יוצא לעבוד?...
אפילו בעיניי זה נשמע מגוחך... " נו?... אז אתה מתכוון לספר לי
את האמת? או שתיתן לי לחקור לבד..." חשבתי לי, ומה כבר יכול
לצאת רע? מה כבר יקרה אם היא תדע... ואז סיפרתי לה...

"אתה רציני?....שנים אני מנסה להשיג משהו על זאתי!... אני באה
איתך!!..." "לא לא....זה מוגזם אמרתי לך כדי שלא תלחצי אבל
לבוא? הגזמת!" טוב, היא באמת הגזימה... אני רציתי לדעת כדי
לספק את יצר הסקרנות שלי, אבל היא? אצלה זה לא היה תחביב זו
הייתה קריירה, היא הייתה מפרסמת את זה בעיתון, מודיעה לכל
העולם מי היא מרלין... וזה הדבר האחרון שרציתי, זה באמת היה
נורא... מה לעשות כעת...? איך להיפטר ממנה? "תראה, אני יודעת
שאתה לא סומך עליי... אבל כדאי לך! באמת אני אוכל להוציא ממנו
את כל הפרטים האלה, ואני מבטיחה שאני אשמור על חשאיות..." האמת
היא שכרגע זה באמת לא היה משנה אם אני אאשר לה לבוא או לא...
כי הבחור עם הסיפור בכלל לא ענה, הוא מבחינתי לא עומד לספר לי
את הסיפור, הוא קיבל רגליים קרות, התחרט וברח לי... "תשמע, בוא
נלך אליו עכשיו ונשכנע אותו..."
"כן...אבל את לא מבינה גברת... הוא התחרט, הוא לא רוצה לספר,
את ראית בעצמך שהוא לא פתח לי את דלתו...!" היא הסתכלה וחיוך
מזימתי עלה על פניה "אהה... אם זו הבעיה אז לא קיימת בעיה...
אני לא רק שכנתו של העלם אלא גם בעלת ביתו, וכידוע יש לי מפתח
לדלתו ולביתו..." חשבתי לי, האישה מטורפת... אבל אני חייב לדעת
למה הוא לא עונה לי... אמנם זו פריצה אבל... הייתי חייב
לדעת... אני מטבעי מאוד סקרן... יותר מכל אדם ממוצע... ורציתי
לדעת..."טוב... נלך... נפתח..." היא פרצה בצחוק ואמרה..."נראה
לי שמצאתי את היורש שלי!... בוא בוא נלך..."