ללירן יש לוח שנה גדול בחדר, לוח שנה בולט, עם תמונות של
בריטני ספירס מעליו.
לירן אומרת שהיא מזדהה איתה-עם בריטני, כי היא גם מוצלחת כזו.
גם לי יש לוח שנה בחדר, אבל הוא קטן ומסכן ומתחבא מאחורי ערמות
ספרים.
הלוח בחדר שלי גם ריק, והלוח של לירן מלא בכל מיני קשקושים
ורשימות -
"היום בארבע פגישה עם יותם" - עם עיגול אדום ולבבות קטנים
מסביב.
"בעשר יומולדת למאיה" - עם בלונים צבעונים.
"יציאת בנות" (אלוהים! עדיין עושים את זה?) מסומן בכוסות יין
עליזות.
לא הכרתי אף אחד מהאנשים שהיו רשומים על לוח השנה שלה, חלק מהם
בשמות פרטיים, חלק מהם בשמות חיבה מתחנפים וחלק אפילו בשמות
משפחה.
לא הכרתי אף אחד מהם, למרות שהייתי חברה די קרובה, אפילו שהיא
אהבה את בריטני ספירס.
אני אף פעם לא הופעתי על הלוח המיוחל, רק פעם אחת בעצם -
ביומולדת שלי.
למרות שדווקא ניסיתי, הזמנתי אותה לכל מיני מקומות, רק כדי
לגלות יום למחרת שאין שום אזכור צבעוני וגדול על הלוח.
פעם אחת, אני אפילו לא זוכרת איך זה התחיל, החלטתי לרשום מה
התוכניות של לירן לאיזה שבוע.
ולפי הלוח, היו לה הרבה תוכניות.
היה כתוב שם למשל, "שלוש וחצי - יריב", ללא שום פירוט, אבל עם
עיגול אדום ומשמעותי מסביב.
התקשרתי אליה באותו יום בשלוש וחצי, לא יודעת למה, אולי רציתי
להוכיח משהו לעצמי.
היא ענתה.
ששמעה שזו אני, דיברה, כאילו כלום, כאילו אין אפילו איזה יריב
שמחכה לה באיזה מקום עלום שם בשלוש וחצי.
אחרי חצי שעת שיחה, שהיא מספרת לי כמה כיף היא עשתה עם יותם
ומאיה והשד יודע מי עוד, שאלתי אותה, קצת בחשש, אם היא לא
צריכה ללכת או משהו.
לירן נשמעה קצת פחות בטוחה בעצמה עכשיו ואמרה ש"באמת נזכרתי
שאני חייבת לעוף, נדבר"
וניתקה במהירות.
למחרת , איפה שהיה מסומן בחצים צבעוניים "שבע, אלונו'ש בא" ,
היא ענתה, שוב, וכששאלתי אם אני מפריעה, היא הבטיחה לי שלא, מה
פתאום.
מהר מאוד הבנתי שהכל זיוף, כל לוח השנה הזה עם הבריטני ספירס
הזו מעליו, זיוף אחד גדול.
לירן לא היתה אהובה כמו שחשבתי, ולא מחוזרת ובכלל, לא לירן
בעצם.
כל מה שיש לה זה לוח שנה גדול וצבעוני.
ואחרי זה, ריחמתי עליה קצת, שהיא צריכה לרשום דברים בלוח שנה
עם עטים צבעוניים כדי להרגיש חשובה.
אז נכנסתי לחדר, לקחתי את לוח השנה שלי - הריק והעלוב, וכתבתי
בעטים צבעוניים "שתיים וחצי לירן" ועשיתי המון קישקושים
מפותלים ליד ותליתי על הקיר.
אבל בלי בריטני ספירס מעל.
כי גם לי יש גבול.