בכל מקום בו אנשים רצים לשומקום
יש אדם אחד שעומד ומחכה למשהו
מצב מסובך של אופוריה מודרנית
בתהום של זמנים שנופלים לאיבוד

יצורים בודדים עם זמן לא מוגבל
לשמיים אין תוכניות בשבילם
עומדים, מביטים לצדדים, מחכים שהכל יעלם
הרוח עומדת שלווה והמים שקטים

אם רק היית מבינה
זה הכל בגללך
גם השיר שנכתב, נכתב בשבילך
כי זה הכל או כלום כשהסדק נפתח

עכשיו טיפות גשם נופלות
כמו מכות קטנות על הלב
זה מזכיר לי אותך, את נמצאת שם עדיין
למרות הכל את עוד שם
זה כואב.