חלומות בהקיץ. לפעמים אני חושבת שזה כל מה שיש. חלומות בהקיץ.
ההבדל בין החלום לבין המציאות הוא כל כך חזק, עד אשר אפילו
אני, בעלת החלום, מתאכזבת בכל פעם שאני חוזרת למציאות.
חלומות בהקיץ, הם בדרך כלל נובעים ממשהו שקראתי, שראיתי. אף
פעם לא מקוריים לגמרי.
רוב החלומות שלי קשורים אלי, בכל זאת... אני החולמת, אך הם אף
פעם לא משקפים את עצמי, את מי שאני. תמיד מישהי אחרת, כנועה
יותר, חזקה יותר אבל אף פעם לא אני. יש פעמים שאפילו איני דומה
לעצמי בחלום כלל, לא חיצונית ולא פנימית, כאילו שאין שום דבר
שמחבר ביני ובין עצמי בחלום, אבל היא זו אני... בצורה מסויימת.

אף פעם לא הבנתי למה אני חולמת בהקיץ. אחרי הכל... איזו תועלת
יכולה לנבוע מהם? אלו רק חלומות בסופו של דבר, חלומות שלא
יתגשמו, חלומות שמוצאיות מריכוז וסוחפת את הדמיון עד אין סוף.
אך בכל זאת אני תמיד מוצאת את עצמי חוזרת אליהם כמהה אליהם,
עוד חלום ועוד חלום, רק בשביל לברוח מהמציאות.
אך מה זה עוזר? בסופו של דבר החלום נמוג, והמציאות חוזרת. אז
איזה טעם יש לחלומות?