שוכבת על גבי על אלונקה
עוד מעט יגלגלו אותי לחדר ניתוח.
מנורות הניאון הארוכות מארחות לי לחברה.
קול תופים מחריש אזניים חוסם את האוויר מגרוני.
אצבעות רגלי לופתות את ברזלי המיטה.
מגלגלים אותי.
דלת נפתחת.
דלת נסגרת.
שוב ושוב.
ראיתי מטושטשת.
ימינה,
שמאלה ושוב ימינה. נכנסים למעלית.
"אלוהים אדירים, לאן מובילים אותי שני אלו? איש לא ידע!"  
הלמות התופים נמשכת.
"את הרי רצית בזה כל-כך, ועכשיו?"
"עכשו אני פוחדת!"
עוד רגע.
וחושך.

14.12.04