מחוץ למחנה אני שומע רעשים
מישהו אולי שכח משהו וחזר לקחת
אין בכלל חושך,
כי הלילה שובת
מישהו אולי שכח משהו וחזר לקחת

סברינה לא עונדת את הטבעת ההיא
מאז שבראוני חזר כמו שחזר
סברינה מעדיפה ללכת בלי טבעות בכלל
מאז שבראוני חזר.

לסברינה יש בלילה דיבור עם החברים של בראוני, שלא חזרו
ארוחות לילה עם רחשושים, שיחה עם רוחות על רקע הערוץ הרוסי,
מושתק

החברים של בראוני לא רואים טלויזיה מאז שהפסיקו את טווין פיקס.
היו חולים על
דייויד לינצ' בזמנו. אז היתה להם סיבה. אחר כך הם המשיכו
להסתובב עירומים בין השוחות בלי שום דבר משמעותי להגיד. בלי
שלט רחוק. מתוך השוחות הם מדברים איתה, היא עם סנדוויץ'
רוסטביף קטן, מטבח אמריקאי מודרני. כמעט בוקר. שעון ירוק,
דיגיטלי במופגן, קופץ לשעה חמש.

הם קוראים לה מאיזה רהיט, או סתם, או מהתקרה באופן כללי. היא
כבר יודעת שאין מה לחפש. פשוט מתיישבת ועוזבת את הסנדוויץ'
ומדברת לשומקום.
הם אומרים לה, תעירי את בראוני. תעירי אותו, תביאי אותו לפה.
והיא אומרת להם לא, בראוני ישן. אי אפשר להעיר אותו כשהוא ישן,
ובטח מאז שהוא חזר.

יד עירומה מטבעות
היא יכולה להניח פתאום על השלט, לתפוס אותו
ולהעביר תחנות כמו משוגעת
טזזזזזז
טטזזזזצצצצ
טטזזזזזצזצזצזצזצזז!
ואז לשכב אחורה, לזרוק את השלט ולבכות.

בראוני באמת ישן עמוק
הוא אף פעם לא מתעורר כשהיא בוכה

סברינה לא עונדת את הטבעת ההיא
מאז שבראוני חזר כמו שחזר
סברינה מעדיפה ללכת בלי טבעות בכלל
מאז שבראוני חזר.

מחוץ למחנה אני שומע רעשים
מישהו אולי שכח משהו וחזר לקחת
אין בכלל חושך,
כי הלילה שובת
מישהו אולי שכח משהו וחזר לקחת