בפינת החצר
שם מעבר לגדר,
עמדה היא לבדה
וחיכתה לאהובה.
בחלוף שלושה ימים
כשבאופק אין מדים
הגיע רק דוור
והצער בו ניכר.
וידו אחזה במברק כחול
ותוכנו מביע את בשורת השכול,
פרחי חצר קמלים
סביב סוכת האבלים.

בספסל התחנה
בקצה אותה שכונה,
יושב לו ילד זיו
מחכה הוא לאחיו.
וכשנכנסה שבת
שאל בלב נצבט,
כלה ללא חתן
איה אחי האיתן?
ואת אחיו כבר לא ישוב לראות
לא יטיילו יחדיו המה בשדות,
רק פרחי חצר קמלים
סביב סוכת האבלים.

במרפסת קטנה קצת
קצת מעל התחנה
נשען לו אב מסור
על מעקה ארור.
הוא מביט למרחק
רואה בד ירקרק
והרי זהו בנו
השב אל ביתו.
קול ברזל ניתק קרע צהלותיו,
תחת בן גיבור, אב מסור נשכב.
שורת פרחי חצר קמלים
סביב סוכת האבלים.

בפינת החצר
שם מעבר לגדר
עמדה סוכה קדושה
וצער בה שלושה.