על כר כותנה הנחתי ראשי. שיערי הרטוב שרטט בלובן הסדינים את
תחושותי. בארון תלויים על קולב פיסות בד לתרבות מגנה ומגנה.
מסיכות האיפור מתאווררות ליום שאחרי.
עירומה, מתלטפת במבטיך,                                      
וידעתי אמת.

על כר כותנה הנחת תיבה. זו תיבת הפנדורה שלך הנושקת בפינותיה
לשלי. הן היו כל כך שונות בתכנן. אם כי זהות מבחוץ.
יכולתי לבחור בין השתיים בלי להסיט מבט אל קליפת הנוחות.
                                                           
        אך ידעתי אמת.

על כר הכותנה הנחתי כאב.
שרף של אדם נטף ושרטט על לובן הסדינים את דמעותיי.
חבקתי אותו בחוזקה כפי שחבקתי אותך רגע לפני היום שאחרי.

ארון ריק ותיבה מלאה, התרבות בעינה נשארת              ובעיני
אמת.