וכי מדוע נעצבת?
הלא כל חייך לפניך (או שמה מאחוריך).
נעוריך פזורים על אם הדרך
כל שגיונותיך עדיין לא מומשו
כעלמה צעירה רוחך חושקת.
וכי מדוע נעצבת?
חלומותיך הלא לא נתגשמו.
כל העתיד לפניך
כל אשר חשקה נפשך עדיין שם.
וכי מדוע נעצבת?
מדוע נפלה עליך תוגה?
אמנם שערך האפיר
נשר
ובטנך טפחה
גבך מעט שחוח
ורעש חריקות ברכיך נשמע גם מרחוק.
בבואתי, אשר בראי עברי מביטה בי באין אונים
אינה רואה עוד את החלום
אינה חושקת בצל הווייתי
שמרחף מול עיניה.
ראי שטחו עיניו מלראות.
בבואת נשמתי מביטה בי
בעצב, נוגה...
וכי מדוע נעצבת? |
