|
את אמרת לי שאת לא רוצה
לראות אותי בלי החולצה.
את אמרת אני לא מבינה
מבוכה - זאת המילה.
זאת את אמרת אני רעבה
לקצת קירבה, לאהבה.
בוא ניסע לאנטרקטיקה
עזוב שירים , פוליטיקה.
תני לי רק עוד שתי שניות ללמוד את התמונה.
תיכף תקלטי אותי תראי, את מבינה .
מה?
מה שיש בינינו אי אפשר עוד לפרק.
אני מוריד את החולצה את יכולה להתחמק.
את אמרת לי שאת מרוצה
מסתם מילה של לטיפה.
את אמרת שהרדיפה
אחרי פרוטה היא מטריפה.
זאת את אמרת לי שמהשתיקה
את מרגישה קצת רחוקה.
בוא ניסע לדרום צרפת
תכתוב שירים נדבר מעט.
תני לי רק עוד שתי שניות ללמוד את המצב.
גם אם זה נראה אבוד ישנה עוד אפשרות.
מה?
מה שיש בינינו אי אפשר עוד להסביר.
אני זורק איזו מילה, מיד רוצה שאני אבהיר.
עוד מעט כבר יסתיים הקרב...
של החיים שלי על הפינה שלי.
אני אומר לך שההמתנה...
לקצת שלווה היא מלחמה...
בואי קצת ניפרד הרבה...
זה נותן רק טעם טוב בפה...
אם תסעי לצפון ספרד...
תמצאי אותי מתבזבז לבד...
קחי לך רק עוד שתי דקות ללמוד מה התמורה.
אני בינתיים כותב שירים ,גומר את השורה.
מה?
מה שיש בינינו אי אפשר עוד להסביר.
אני זורק עוד מחשבה ואת לא מקשיבה.
|
|
|
חסר לכם אדיוט,
מהשיר
של נטאשה, זה
עלי.
יעקב פופק מחפש
תהילה
היכן שאינה
קיימת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.