נדמה כאילו אתה משחק עם שלט מול המסך הגדול בראשי,
כאילו כל מחשבה שלי, אתה יצרת.
איכשהו, בדיוק ברגע
שחשבתי שמחקתי כל תא זיכרון שאתה נמצא בו,
כל שארית של ריח על השמלה שכל כך אהבת
וכשסוף סוף הטעם שלך נעלם משפתיי
איכשהו, באותה השניה בדיוק
חידשת אתה המערבולת שנקראת אנחנו.
אני הולכת, מחפשת, שואלת
אבל לא מוצאת תשובה.
איך ידעת בדיוק איזו אבן להזיז
כדי שהחומה שבניתי סביב ליבי תתמוטט.
אולי אתה מכיר אותי יותר מידי טוב,
אולי, בעצם, את החומה הזאת, אתה בנית
כדי שאחר כך תוכל להביס אותי מחדש.
אני לא מצליחה לקבל את זה שיש דברים שנשגבים מבינתי,
גם לא את זה שלא לכל דבר יש הסבר הגיוני,
נראה לי, שאחריך סוף סוף הבנתי
למה מתכוונים כשאומרים שאהבה סותרת את ההיגיון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.