אל מול הגדר באפור
הבוקר מאדים כיין
ועולה בעשן

הסטריאו הישן
מנגן מפוחית הקוראת לחזור לחיים
בבלוז שלוש המלחמות
ומן העבר השני
זוחלים קולות המוות
מלמטה למטה

אלבש ירוק לכבוד מולדת
להיות לה נוף מוריק

והארץ רוצה לצעוק
אך עלבון החזק מני קול
צורב בגרונה
גידוליה  ניבטים ממימי תהומה
ופניהם מבקשות נחמה מול השמש

מרבד קטיפה ירד הערב
נישא ברוח יתנפנף כדגל
ויפול, עטוף שמיכה, לאדמת הקודש

ואנחנו בשלנו, והם בשלהם
גם שמים אדישים
לא בוכים את תום זמנם
כמו ידעו כי עוד ארוך החורף
לענני הסערה
ולבכיות

בערו הלילה חמישה נרות
כחמש מדורות איוב.
נגני מפוחית את צעקת האדמה