באותו הבוקר הכל היה רגיל
ראיתי אנשים, ראשים מורכנים
מי היה מאמין שדווקא אותך מכל אותם האחרים לא אראה עוד
לעולמים?
מדוע כך טבעם של הדברים?
עכשיו אתה נמצא יחד עם אותם המלאכים
כולכם נקטפתם ככה סתם ללא כל טיפת רחמים
לא ניתנו לי לא אות, לא סימן
לו רק הייתי יודעת אולי הייתי באה בזמן
נותנת חיבוק, אומרת מילה
רק לא אותה דממה
שכיום ממלאה את לבי ואת לב משפחתך
אתה נשמה שאבדה
אתה תקווה שחסרה
אתה האור שחשך לו בקצה המנהרה
רוצה שתדע
לא אשכח אותך
בן דודה היית
ומלאך תשאר
מקומך בטוח יותר במקום אחר
שם למעלה, מאמינה אני שטוב לך
יום יבוא, אני אבין את החיים
אני אהיה יותר בוגרת ואבין את טבעם של הדברים.