בוקר ראשון, השמש זורחת כהרגלה
אנשים עוזבים, גם אתה לא בא
מתגעגעת לחיבוק
לנשימה שלך שהיתה את עורי מצמררת בכל נגיעה
עברו ימים, עברו לילות
אך לי זה נראה כמו יובלות
שוב נושרות הן הדמעות
אותן טיפות מרות
שאת עורי הן כמו שורפות
חולמת את אותם החלומות
חלומות שרקמו הזיכרונות
אפילו לא צריכה תמונה
דמותך בזיכרוני כל דקה ושניה
שמך חקוק על אבן שם בפינה
היכן שכל שאר המלאכים- מחפשת נחמה
כה אוהבת ומסורה
אף פעם לא מרפה
כל היום במיטתי
היכן אתה?
אתה, שהפקדת את לבך בנשמתי
אתה, שנתת ידך בידי
אתה, שהיית לי כל עולמי
אתה, שאמרת בכל רגע סתמי
שאותי אתה אוהב ורק אותי
מחכה לך אהובי
כך לקחו אותך ממני
אהובי שלי ורק שלי
אחכה לך עד נצח
תחכה לך נשמתי
כמה שיכאב לו לבבי
אלמד לחיות עם כאבי
כי אני יודעת שיום יבוא ובו תחזור
בו תחזור שוב לחיקי
נכתב לאחר הפיגוע בנמל אשדוד בו נהרג בן דודה שלי ז"ל |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.