דורית אלון / החיילים שלי |
בלי רשותי
החליפה בגדיהם
קיצרה מחלפותיהם
לימדה אותם שפה
זרה לי
בארוחת ליל שבת קולם בוטח
מדבר בהגיון על מציאות לא שפויה
אור הנרות נשקף בעיניהם
מלובה בצדקת דרכם הכפויה
נפשם יציבה
אינה מסוכסכת
זו נחמתי פורתא
עומדת מהצד
לא נאבקת על שלי
עוטפת באהבה את עולמם שננטש
הוא עולמי
שמה למשמרת
עד שישוחררו לי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|