היה זה יום יפה, השמש זרחה, הציפורים חייכו, כמובן שלא הייתה
אפשרות לראות דבר מזה תחת טונות של בטון וזכוכית, שכאילו נלקחו
באקראי על ידי מהנדס מטורף,נזרקו שנית לחלל האוויר, כדי לראות
את השמש מרצדת בהם, והשארו כפי שנחתו.
מצד שני, אף פעם לא אהבתי יותר מדי את האדריכלות המודרנית.

ככל שרציתי לצאת במהרה מתוך הכלא מרצון הזה, הייתה לי עבודה
לעשות, אלים אדירים דרשו את קורבנם, והתחלתי למלא טפסים עבור
היושבים בקומה 57.
הם בחורים טובים בסופו של דבר, כולנו כאלה, גם האדם שפררץ לבית
ספר וריסס שם עשרות ילדים, הוא עשה את זה בגלל שהכבשה שלו
הכריחה אותו, בחור טוב,צייתן.

קיבלתי הודעה בנוגע לאדם, השוכב על הרצפה, מת ככל הנראה,היה
מקום לחקור את העניין, ולכן יצאתי מן המשרד לכיוון אותו ברנש.
תמיד אתה מוצא אנשים כאלה, ששכבו ברחוב כמה ימים עד שמישהו שם
לב שיתכן שמשהו לא בסדר, צנעת הפרט, אתם מבינים.

המקום, כרגיל, היה הומה אדם,עשרות סקרנים נקהלו כדי לצפות באדם
מת, האם המחזה נעשה כה נדיר?, לא ממש, עניין שבשגרה, אבל עדיין
הם מתכנסים.

הבטתי בגופה, אדם צעיר, חבטות קשות ביותר, פניו היו כמעט
מרוטשים לחלוטין, אולם היה עדיין אפשר לקרוא צל של חיוך על
פניו, הנחתי את ראשו בשאת נפש.

"מישהו מכיר את המנוח?", שאלתי.
איש ללא פנים צעד מתוך ההמון וענה,"אני מכיר אותו, היה
ידידי".
"אכפת לך שניגש להיכן שהוא ונשוחח?",שאלתי, הוא הניד ראשו
בתנועה עייפה.

ישבנו בפינה מסוימת, שתינו משקה מסוים, היה זה יום יפה, חבל
היה לבזבז אותו על אדם מת.
"האם ידוע לך מה הביא את המנוח לסטטוס הנוכחי שלו?"
"אני חושש שכן, נפילה"
"נפילה?, האם קפץ או הופל"
"קפץ, חוששני"
"האם אתה יכול לשער מדוע המנוח ירצה לקפוץ בצורה כזו, שתשנה את
מצבו בצורה כה קשה ובעייתית?"
"כן, או לפחות אני מאמין כך, הוא האמין, שאם יקפוץ מגובה
מספיק, יצמחו לו כנפיים והוא יוכל לעוף"
הרעיון היה הגיוני, לפחות בתחום האפור שבין טרוף למצב שבו הרוב
נמצא.
"ובכן, אם כך, מדובר בשינוי סטטוס מתוך רצון עצמי, והמנוח עובר
לחזקתו של מישהו אחר"
יצאתי מן הפינה, הבטתי בשמיים, עננים שחורים כיסו אותם, עמד
לרדת גשם.

עבר זמן מה, ולכן, כשניגש אלי האיש ללא פנים, בתחילה לא זיהיתי
אותו, לאחר מכן פלט "שלום" מרוחק, והכל שב אלי.
"כן, במה אוכל לעזור לך?"
"אני כאן בקשר למקרה שטיפלת בו, ושנגע באופן לא ישיר אלי"
"כן, זכור לי, במה אוכל לעזור"
"החוקר הנוכחי מבקש לראותך"
היה זה מקרה נדיר, אם כי מצוי, שחוקר אחר פנה לעזרתי, קמתי
והלכתי בעקבותיו.

במשרד ישבה אישה ללא פנים, בכניסתי היא לחצה את ידי ובקשה
שנשב.
"מדובר כאן במקרה בעייתי, אני חוששת"
"מה הבעיותיות?"
"קיים ערפול בקשר לגורם שינוי הסטטוס"
"אני הבנתי שהיה מדובר בשינוי מתוך בחירה"
"כך אומר האיש ללא פנים, אולם אני זקוקה להוכחות נוספות"
"מה את מציעה?"
"חשבתי לזמן את המנוח ולשאול אותו, מן הגיהנום"
האיש ללא פנים התפרץ לשיחה:"המנוח נמצא בגן עדן, כל חייו היה
אדם טוב וישר"
החוקרת ענתה לי:"אם כך, נאלץ לצייר את הציור על התקרה, והדבר
ללא ספק יסבך את ההליכים, יש לך רעיון נוסף, איש ללא פנים?"
הוא ענה, כמבין שהיה מדובר בנזיפה:"אולי אפשר לזמן שד מחשב?"
החוקרת הוציאה שני חרצנים של פרי בלתי ידוע, שמה אותם משני
צדדיו של מקל, והחלה מנופפת בו,"מה זה יעזור?"
"אני לא ממש בטוח, פעם לחבר שלי הייתה בעיה, אז הוא זימן שד
מחשב וזה נפתר לו"
"אדוני, אני מציעה שמעתה והאלה תתרכז באיך לקדם את החקירה, לא
איך לספר לנו על ילדותך המזויעה"
האיש ללא פנים פנה אלי,"אולי תוכל להשתמש בישות מתמטתית כדי
לגדל לו כנפיים, ואז הכל יהיה ברור יותר, פשוט נגיד שהוא לא
הצליח לעוף"
הבטתי בחוקרת, היא נדה בראשה מתוך הסכמה.

הנחתי את המנוח על זוג משוואות מתמטיות, הורמתי אותו למעלה,
מלבד זרמי חשמל שעברו דרך הגופה, לא התרחש שום דבר, הסרתי
משוואה אחת וניסיתי שנית, ושנית, מלבד זרמי החשמל דבר לא קרה.
האיש ללא פנים שאל:"האם מתרחש כל שינוי"
פניתי אליו בזעם:"לא מתרחש שום שינוי ולא יתרחש שום שינוי,
המשואות האלה הם הדבר הכי קרוב לישות מתמטית, דבר שלא קיים!"
הוא עמד, עצוב, נכלם, בודד, מראהו היה כה מעורר רחמים עד שלא
יכולתי לסבול אותו יותר, יצאתי החוצה, עננים שחורים היו לאורך
כל האופק, כחזית של צבא עצום, כמה חבל שאין לכולנו כנפיים.
איזה יום יפה היה היום.