דוד נניק / עצמתי ואפסותי בטבע |
נושקות זו לזו
בטירוף חושים,
יונקות זו מזו
כתינוק משד אמו.
כשהייתי קטן רצתי בפרדסים
היום הפרדסים רצים בלבי
משמיעים את שקשוק ענפיהם
מזכירים את משמעות העוצמה
משאירים את המשמעות עצמה
בבדידות מזהרת
ככוכב הצפון שלי.
עוצמתי ואפסותי בטבע
רק שם אני קיים
בין הרים, יערות ומפלים
ואני ציפור
ואני טורף המשחר לטרפו
ואני טרף בין שיני חיה
ואני אני
בכל עצמתי
ובכל אפסותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|