שמה בלא נודע
אני יושבת, מחייכת כאילו דבר לא קרה
משקרת לעצמי
משספת את גרוני
כי לא נישאר לי דבר,
מאשר לשבת ולחייך.

נתתי להם את כל כולי
ונתתי להם לרמוס אותי.

ראיתי איך שהצביעות שבי
נותנת לי לגווע מבפנים.

כל הקולות האלה שבראשי
כל האנשים השונים.

קונספירציה נגד עצמי
כל האויבים שבתוכי.

איך בן אדם יכול להתפצל לכל כך הרבה צדדים?

אני משתגעת פה
בלא נודע,
בחושך הנפלא
כבר לא נותר בי כח
כבר אין בי תשוקה
להמשיך במלחמה.

נכנעתי לעצמי
דגל לבן ביידי.

אני כבר לא שמה
אני כאן...