ניכנסת לאפלה קסומה של טוהר עצמי
מרגישה כה נקייה בתוך החושך המלוכלך הזה
מרגישה עיוורת למה שקורה בחוץ
אבל אין לי חשק לפקוח את עיניי.

אני בבפנים של עצמי
במרכז העולם היפה הזה
העולם שלי, שמכוסה בשיכבה מגינה נגד קליעים
הקליעים של העולם החיצון.

וכשכל הרוחות הרעות והטובות נימצאות במלחמה אינסופית
אני יושבת בצד, מיסתכלת על הכל וצוחקת
צוחקת כאילו זאת הצגה משעשעת למול עיניי.

בעוד כמה שנים אני אבכה
בגלל שאני טיפשה, תמימה
כי יצאתי מהעולם היפה שלי
אל העולם שלהם
אני כבר לא חסינה נגד קליעים
שמה אני כבר אהיה חסרת אונים.

למול עיניי יהיה כאב וסבל
ואני לא אדע מאיפה זה נפל עליי
איך להתמודד עם זה.

אבל בינתיים אני עדיין באפלה וורודה וקסומה...