|
שוב נרדמת
שוב את ישנה
מאפשרת לי לראות בך את
כל התום שאת מסתירה בך
בעירנותך.
השינה מסרבת להצעת חברותי
וכל שארצה הוא לקנות איזו
פיסת אומנות
בדיוק בשביל השעות האלו
בהן אוכל להביט בתמונה
ולא במגרעות שלנו.
יש בי עולם של שעות שאינך מכירה
בהן אני חווה דמיונות רחוקים
מתנסחת ומתפלספת רק אני עם עצמי
עד שכל הטוב והמריר הזה ביחד
מתרכזים בדמעה
או שתיים.
בשלב הזה,
שאני רוצה לצעוק אבל
אסור -
כי את שלווה,
נשימה עמוקה מוצאת את
אותה התמונה
שוכבת לצידי, מחבקת אותי
מותירה רטיבות תמה מפיה
על הכר שלי. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.