פרק א

אותו בוקר ניבא לה ליבה צרות. היא אספה את כאבה וארזה את כל
צרותיה שאגרה עימה בשנה האחרונה. היא יצאה מחדרה ונעלה אחריה
את הדלת. היא החלה יורדת במורד המדרגות לקומת הכניסה, שהספיקה
לשכוח את מראיה לאחר שנה ששקעה בדיכאונות במיטתה הצרה כששכלה
את בעלה ונתייתמה משלושת בניה ומשאר עולם שהשאירה מאחור, כמו
גם את אמונתה.
אף אחד לא חיכה לה למטה מלבד האבק שכיסה כל פינה בחדר המרובע.
תמונת בתה הייתה מוטלת על הרצפה ומסגרתה שבורה כמו ליבה. נראה
שאף אדם לא עבר בקומה הזו בשנה האחרונה וגם אם עבר בטח שלא תרם
לניקיונה. עזוב ומלוכלך היה הבית כמו בגדיה שהעלו צחנה.
מאז אותו משבר שפקד אותה נפלה למיטתה ונכנעה לאותו גורל אכזר
שביקר את משפחתה. בניה נטשוה מאחר וסירבה לקום ולהתרפא מצערה
והפליגו לציון. מאז אותו ערב שחור שירח התבייש להאיר בו, נפלה
לתרדמת עמוקה, ואת שנת המלחמה שהתחוללה באזור מגוריה בילתה
בשנת מוות עמוקה, שניעורה ממנה זה עתה כבנס רפואי.
כיוון שנתייתמה מן הבריות, ושכחה טעמו של אוכל מהו, הרגישה
רעבה לחום אנוש ולפת לחם שתשביע את רעבונה. היא נכנסה לחדר
המטבח ומצאהו הפוך. כלי האוכל נמצאו שבורים וסדוקים על רצפת
החדר, וגרגר של לחם לא נמצא בו. צינור המים קפא בחורף שעבר על
עיירה שכוחת אל זו שבפינלנד, וכל שמצאה היה בקבוק יין ישן,
שנשמר מאז אותו יום שחלף, כשפרצו הגרמנים לביתה ולקחו עימם את
נשמת בעלה.
ראשה, הריק מכל מחשבה, חיכה לרגע בו תמצא דבר מה למלא בו את
צערה, והנה משנזדמן לה יין זה, לא חיכתה לרגע מסויים וחיפשה
דרך לפתוח את הבקבוק, שהיה אמור לשמש לחגיגת יום הנישואין
העשרים וחמישה שלה ושל בעלה. כפופת גב וקפואה מהחורף שזה עתה
פרץ במלוא עוזו, יצאה מחדר המטבח מחפשת אחר הפותחן שיפתח את
יינה שיזין את ליבה ואת מכאובה. היא הזדחלה באיטיות רבה לעבר
חדר המבוא, והגיעה לדלת הכניסה. מעיל עור חום שבמרכזו כתם דם
היה זרוק על רצפת החדר, וגם הוא כמו רב חפצי הבית, כוסה אבק.
כיוון שקפאה על מקומה עטתה על עצמה מעיל זה וקמה בכוונה לפתוח
את דלת הבית, אלא שזו הייתה סגורה.
מיואשת מעצמה ומחייה, שלא יודעת כיצד זה שניתנה לה הזדמנות
נוספת לחיים, החלה לסרוק את המעיל ולחפש אחר המפתח שיפתח את
דלת הבית, אלא שמפתח לא נמצא והבקבוק הסגור שהחזיקה בידה היה
צמא לאוויר צח.
במקום מפתח מצאה בתוך המעיל מעטפה צהובה ומאובקת. בידיים
רועדות כאוחזת במפת אוצר נכסף, פתחה את המעטפה שסגורה הייתה
בשעווה והוציאה מבפנים פתק זעיר. בפתק היה כתוב באידיש "אל
תחכי. השארתי את כל מה שחיפשת אצל הרוזנרים. הילדים יברחו מפה,
אם הם יגיעו. שלך, צבי".
היא בקושי הצליחה לקום, ולאחר שכבר הצליחה תחבה בחזרה את המכתב
למעיל. היא נשענה על הקיר עד שנכנסה לסלון, גיששה לאורך הקיר
עד הגיעה לחלון, וניסתה לפותחו. מכיוון שזה התנגד לה, כי זמן
רב נשאר היה סגור, הפעילה את מירב כוחה ולאחר שהצליחה במשימתה,
יצאה דרכו כשבקבוק היין בידה ומעילה על גבה, אל הרחוב הריק
והקר ואל השלג שירד אותה שעה בחוץ.