הדבר שאני הכי שונאת זה להתעורר בבוקר... במיוחד כשאני יודעת
ששום דבר לא השתנה הדבר היחיד שיש בו שינוי זו העובדה שההצגה
נגמרה ואני צריכה ללכת לסוכנות לאסוף את הכתובות לאודישנים...
כרגיל...
אני צריכה להראות במיטבי.
למרות שממש אין לי כוח לזה! אני יודעת שאם אני אצא לא במיטבי
מהבית, העיתונות תחגוג על זה...
לפעמים אני בספק האם כל זה היה שווה התנתקות מהמשפחה?
אני מתגעגעת לאחינית שלי..היא אפילו לא יודעת שאני קיימת...

עוד בוקר חורפי קר ומעונן... אני עושה את המסלול הקבוע שלי דרך
החנות חיות, והבית של אחותי בתקווה להתקל בה ובמאי האחינית שלי
כשהיא לוקחת אותה לגן...
מה שמזכיר לי אני רוצה ללכת לקחת את הגורים...

אני מעדיפה לא להציג את עצמי בשמי המלא רק בשם בדוי שלי...
ואני מצטערת שלא הצגתי את עצמי קודם...
ג'ו... נעים מאוד...
שחקנית תסריטאית ובמאית מתוסכלת...
ואתם???

אה... לא משנה....

תראו אותי מעוררת רחמים לגמרי!
כל מה שכתבתי עכשיו היה כל כך מלא ברחמים עצמיים...
תאלצו לסלוח לי יש לי  קטעים כאלה...
לא שיש להם הצדק אבל הם שם...

אתם בטח תוהים על כל הבכי הזה כי עקרונית יש לי הכל...
הצלחה
עושר
חברות מקסימות
חתול בשם טום...
ואוסקר בארון
מה עוד אני יכולה לבקש!?!?

במבט כ'זה כלום...

אבל מה שאני הכי רוצה בעולם זה את המשפחה שלי בחזרה...
כן נכון הגשמתי את כל החלומות שלי אבל מה כל זה שווה אם איבדתי
את רוב האנשים שאני אוהבת?!?

אני חושבת שמן הראוי שאני אתחיל את כל הסיפור מהתחלה...