מי לא מכיר את ימי ראשון הידועים לשימצה.
אחרי חמשוש בבית. עשינו חיים. חוזרים לצבא... לשגרה...
איך שאתה נכנס לתחנה מרכזית וכבר מתחיל לכאוב לך הראש, אתה נהיה עייף, רעב,
צמא וצמא לחופש. אבל המציאות חותכת. אתה נמצא במערכת ואין דרך חזרה. כל מה
שנשאר לנסות להתעודד ולהבין בכל זאת את חשיבות העניין. אחרי הכל צבא יש רק פעם
אחת בחיים.
הציור מוקדש לכל השבוזים תמידית, שתמיד תיזכרו שלחופש אין מחיר אבל יש לו
תאריך!
תודה לנ.א
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.