פי כמעיין הנובע, נסתר מעיני כל בריאה,
מלותיי החמות כמהות לפרוץ, להחריב כל סכר
דברי מתיקות, אשר לא העזתי להעלות על שפתיי
אף לא בחשכת הליל עוברות כל סייג
פורצות מתוכי ללא הכר, זורמות לתוכך
כמפל המשתוקק להתחדש.
עיניי כגחלים הלוחשות בסתר מעבר לחשכה
משתוקקות להביט ולשקוע בך לעד
פוחדות להיעצם שמא כאשר יפקחו בשנית
תעלם.
ידיי כלהבות האש, מתלהטות, בוערות
מגששות באפלה, כמהות לטייל על גופך
להגיע אל מחוזות חבויים, שמורים
כמו תינוק הלוקח את נשמתו הראשונה
מסרבת להיפרד רוצות לאחוז בך
עד לקיץ הקיצים.
אני כהר געש העומד לפרוץ
כמו לבה רותחת המאיימת
לסחוף איתה לאבדון את כל שבדרכה
כמהה למגע שלך.
גופי, משתוקק להתאחד עם גופך,
ככינור וקשת היוצרים יחדיו
צלילים קסומים, הרמוניה מושלמת.