אפילו העיניים שלו היו אדומות,
לא נשאר חלק אחד בגופו, שלא קיבל את אותו הגוון שהיא השאירה
בחייו
כשהיה הולך לים, מתהלך בצעדים קטנים
כאילו היא עדיין שם לידו ומבקשת ממנו להאט כי לא עמדה בקצב
ההליכה שלו
מעביר ידו בחול ומדמיין את שערה האדמוני מלטף את לחיו תוך
חיבוק חם
חם כמו אש, אש אדומה
הוא פושט את מעילו, זה שהיא בחרה בשבילו ואת הצעיף האדום שהיה
מאפיין אותה כל כך
הוא מניח אותם לידו אך מבלי ששם לב הם נסחפים אל תוך המים
והוא לא מספיק לעצור בעדם
הוא מפחד מהמים
מים מעידים על חיים
וחיים, זה הדבר האחרון שהוא רוצה להתמודד איתו כרגע
הוא רואה במרחק של מטרים ספורים ילדה
יושבת כמוהו על החול, מביטה לשמיים ואז לעברו
היא מחייכת חיוך מקסים, כאילו מבינה מה מתחולל בלבו
קמה והולכת
הוא לא מבין איך ייתכן שכל דבר טוב נמשך שניות ספורות
ואילו הרע לא מש מעלינו עד שמגיע אחד אחר לתפוס את מקומו
הוא פוקח את העיניים, פוקח אותן כל כך חזק כדי לא להרדם
הוא מפחד להרדם, הוא מפחד לחלום, הוא מפחד שלא יתגשם
הוא מפנה את מבטו לעבר סוכת המציל
מדמה את עצמו יושב בה
מחזיר את הזמן אחורנית ומונע בעד מה שקרה לקרות שוב
הפעם, הוא שם כדי להציל אותה |
