מדן נריה / ליל נדודים |
פעם על הבטן ופעם על הגב,
נשימות עמוקות ושתיית כוס חלב
לא הביאו לשיפור במצב.
סופר עד מיליון-אין סימן לשינה!
השעות שחולפות-כל אחת כמו שנה.
במיטה הסמוכה נמה אשתי שנת-ישרות,
נשימות כה קצובות, הבזקי נחירות;
השחר מפציע - מקיצה לאיטה:
''חבל ששכבתי בכלל במיטה";
"לא עצמתי עין",ממשיכה בקול רפה,
"אז קום ותביא לי ספל קפה !".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|