גשם ספגטי כבד וצפוף יורד מהבוקר.
הגוון הכללי עופרת לפני עיבוד, העגמומיות בהתאם. לעומת זאת -
האוויר היה רענן, כאילו ליבת כדור הארץ עשויה סוכריות מנטה.
הדלקתי אור חזק בחדר העבודה, הוצאתי את כלי הכתיבה, כיוונתי את
שולחן השרטוט והתחלתי להעביר מסקיצה לקווים ומעגלים מדויקים.
הטלפון צלצל, "סקר בנושא צריכת תה בחורף" אמרה ברשמיות בחורה
בשם יובל. עניתי לה כמה תשובות מתאימות והודיתי לה על התזכורת.
לחצתי על כפתור ההפעלה של הקומקום והכנתי קפה חזק עד סחרחורת.
בעודי לוגם ומעשן, הבטתי בגשם שנעשה חלש יותר ושקט יותר. טיפות
המים יצרו צורות מעניינות על חלון הזכוכית,
לקחתי כמה רעיונות לשולחן השרטוט סיימתי את הסיגריה והקפה,
לבשתי את המעיל ומעליו מעיל פלאסטיק כחול וירדתי לרחוב לנתח את
הרעיונות, תוך כדי הליכה לחנות משקאות ישנה.
נכנסתי, ניערתי את המעיל מהטיפות אני יודע שקיימות מטריות, אך
זה מעניין אותי בדיוק כמו שקיימים טרולים ביער השחור. סרקתי את
המדפים המאובקים עד שעיני נחה עליו - בקבוק המשקה שחשקתי בו.
ניהלתי שיחת חולין עם המוכרת הזקנה, שילמתי ויצאתי.
ממשיך בניתוח מסלול הטיפות על החלון.
קודם התנגשות אלכסונית - ואז זליגה איטית תרגמתי את זה למרפסת
כביסה. בעודי משתעשע ברעיונות, הגשם התחזק בצורה מפתיעה
ומהירה. מצאתי מחסה מתחת לצלונית של חנות לחיות בית והתבוננתי
בעכברים שסבבו להם בגלגל, מעניין אם הם מודעים לקיומו של הגשם
או החורף? ואם כן; האם גם הם מחפשים רעיונות בטיפות גשם שהגיעו
לחלון הראווה? כרכרה עם מאות סוסים חלפה במהירות והתיזה מים
לכל עבר.
הגשם שוב נחלש והמשכתי ללכת בלילה החורפי, שואף מעשן הסגריה
ומהרהר מחשבות של לילה שכזה. הגעתי לבניין טיפסתי לדירה, פשטתי
את מעיל הגשם וניערתי אותו. חלצתי נעליים ונכנסתי. הדירה קיבלה
אותי בחום והחל תהליך הפשרה.
פשפשתי בארון המטבח ומצאתי את כוסות המשקה. צחצחתי אותן במטלית
כותנה עד שנצצו,
בעודי עושה זאת קפץ מלאך המחשבות לביקור והדליק את פנסי המח.
כמו מצת בחשיכה הבזיקה לי המחשבה שהעכברים בחנות לא בוחרים עם
מי יחלקו את המיכל שבו הם ממתינים שמישהו יקנה אותם. הפנסים
כבו ונותרה לי המחשבה שזה בדיוק המצב בינינו.
הנחתי את הכוסות,  פתחתי את  הבקבוק ומזגתי בלי קרח לשתיהן.
הפעמון צלצל בתזמון מושלם.
פתחתי את הדלת, יובל עמדה לה עם מעיל פלאסטיק כחול ורטוב.