יש בי כל כך הרבה לתת
תמיכה, אוזן קשבת, מבינה.
ניסיון חיים, אפילו מעט חוכמה...
ליטוף, חום וגם פליק לעת הצורך,
הכול מתוך אהבה...

יש בי מקום שמור
לכל הקבלה שאני רוצה
תחושה כזאת עמוקה,
של חוסר, ריקנות,
מאותו מקום שממנה הנתינה שלי באה.

קשרי גומלין בין החוץ לפנים.
מין תחושה כזאת של אי-זרימה.
המון אנרגיה בתוכי נצורה,
לחיבוק הדדי שמצפה,
כמו התינוק שלעולם יצא.

הרעב הזה של לתת ולקבל
הוא לפעמים כל כך תובעני.
שמערפל כל היתר שיש בי.
מבודד אותי גם מהעצמי.

רוצה אני לזרום,
רוצה אני להאזין,
רוצה, רוצה...
מה אתה רוצה? מה את רוצה?

אוטופיה נפלאה!
אפשר להיות בכל מקום וזמן
בלי לחשוש, בלי להסס
לתת ולקבל מהשלם.

13.12.04