"אין לי, ואין יתושים", אמר אבו חמדאן
הבעלים של חושות "קומקום",
"הם באים רק הרבה אחרי הרמאדאן"
אמר, ובאוזנינו זמזום.
"אולי בכל זאת, כולה כילה"
ביקשתי בפה מלא תחינה
הוא חייך, סימן לנו "לא!",
ופרש בחזרה לפינה.
החבר'ה אמרו לי "עזוב, זה מפגר"
ו"הוא מנסה רק כסף לסחוט",
אבל אני מסורתי ו"תחמן את הגר"
זו אחת המצוות שעלי חביבות.


למזלי הצלחתי להבריח
עראק בשששרה שלושים
ממש מתחת לאפם המריח
של המוכסים הקשים.
אז כמו שהמליצו אילתים
שחרשו כבר את קו ברלב,
ניגשתי אליו חובק ת'בקבוק
וחייכתי מעומק הלב.
אבו חמדאן הביט בי ובכרמל לחילופין
ואז בחול שלרגליו,
עשה לי לרגע פנטומימה של גילופין
ואז אמר "לא, לא עכשיו".
"מה?!", שאלתי מיתמם,
מושיט לו ידי קדימה,
"זה- בפנים, מחמם!"
והצבעתי על הלבב פנימה (ממש פתחתי שם הייניקן הבימה).
חמדן לקח הבקבוק
בחיוך של רגשות מהולים
אמר "שוקראן" ו"יופי" ונתן לי חיבוק-
במרחק שמעתי נקישת מצלצלים.


"אז!" לקחתי צעד אחורה וזכות
"מה עם הכילה שלי, חבר?"
הבדואי הביט בי בבדיחות
ואז הרצין ואמר "אני כבר חוזר".
הקשבתי לנבירה במחסן
וגיחכתי אל הבקבוק החתום,
בשביל לקנות בדואי חמסן
צריך פשוט כלום.
אבל אז הוא חזר ואמר:
"אין, נגמר, אולי מחר",
ובאוזני הזמזום גבר-
אז אמרתי "מזוג לנו מיץ שומר".


שתי כוסות, שמש שוקעת,
בקבוק מים כדי להלבין,
פנינו בפוזה של "עושה מה יודעת",
גופינו על שטיחי טראבין.
"לחיי העם הזה שהוא כזה",
מניף הוא את כוסו,
"כמה טוב", אני הוזה,
"שמיד יוציא את כעסו מכיסו".
שתינו אחת לחיי הירח,
שנייה לחיי הסירה,
שלישית לחיי זה שלכסף אין ריח,
ורביעית לחיי ביתו הבכירה
חמישית לחיי קפה בהנג אובר
שישית לחיי שגמל נוחר
שביעית לחיי קוזאשווילי דובר
ושמינית לחיי.. לא זוכר.
בשלב הזה כבר ליחכתי שטיח
עשוי מנאקות גזוזות
וגם אבו חמדאן בקושי הצליח
להתרומם על רגליו הרזות.


אבל אז נזכרתי למה הגעתי,
למה טרחתי כל כך,
למה עם בדואי מבוגר התיישבתי
במקום עם החבר'ה להימרח.
וכמו שנכנס ערק יצא קול
צלול בכנות מפתיעה:
"בוא'נה, אני לא נולדתי אתמול,
תביא כבר כילה או ש, אה?!"
מתחת כאפייה נחלץ זוג עיניים
שהביטו בי בחומרה
הוא התנדנד למחסן על רגליים
שכשלו בחשכה הגמורה.


כנראה שהספקתי להירדם
בינות לרחשי הגלים
כי פתאום התעוררתי לקול בדווי גודם
לשולחן שלושה רגלים.
הוא תקע את שלושתן מסביבי בחול
ומעלי שם רשת דייגים
מבעד לכברה לראות הייתי יכול
את חיוכינו הנסוגים.
קמתי בחמת זעם מיד,
מועד בחולות ומקלל
מחר כולנו עוברים לאבו על יד,
שם יודעים לתת כבוד לישראל.