לפנות ערב במלטה
האור הוא אחר
משהו, בפנים, משתחרר

בבוקר במלטה
האור עוד אחר
משהו עמוק, עמוק מתבהר...


עופר צלצל והשאיר הודעה: "התקשרי אלי יש לי משהו לספר לך".
תמהתי על כך שעופר מתקשר אלי שלא בעניני נסיעה.
שהרי הכרתי אותו באמצעות דורה עימה נסעתי למלטה לבלות חופשה.
עופר בא ברכבו לקחת את שתינו.
"כבר שנים שהוא מסיע אותי" , אמרה, " ואף איננו יקרן".
התקשרתי . "יש לי משהו לא כל כך נעים לספר לך". אמר ." דורה
מתה. הלוויה ביום ראשון."

לא היינו חברות ונסיעתנו למלטה היתה לנו מפגש "חברות" ראשון.
הרבה זוגות נפרדים אחרי נסיעה לחו"ל ואף כי לא היינו זוג,
לעולם לא מצאו דרכינו מפגש אמצע שוב.
דורה כעסה עלי.
ראשית משום שהתעקשתי להיות בחדר לבד. דורה חשבה שזה " בזבוז
נורא של כסף".
אישה אמידה היתה דורה , אבל נהגה בכספה בזהירות ראויה לשבח.
אני שכל חיי נשרו ממני מעט המטבעות שהרווחתי מבלי משים, גיחכתי
לזהירותה.
שנית, משום שהרביתי לקרוא ולא נענתי לכל קריאת נסיעה או טיול
שעליהם דורה התריעה בקולה הגברי.
ושלישית, משום שלא הקפדתי לאכול רק איתה ארוחת בוקר ודורה ראתה
בי "בוגדת".
רביעית וחמישית ושישית היו אף הן ברשימתה, אבל אינני זוכרת מה
היו.

לא היינו חברות, דורה ואני ,לפני שנסענו למלטה ולא היינו חברות
לאחר שחזרנו ממלטה.
פעם' לאחר שובנו שלחה לי הזמנה לתערוכת דברי קרמיקה שערכה
בביתה.
ולא באתי.
לעיתים הייתי אומרת שאולי אתקשר ואשאל לשלומה אבל המחשבה היתה
נדחקת בשל מחשבות אחרות שתכפו עלי ודחפו מחשבה זו אל
"הבוידם" של הזיכרון.

"את שומעת", אמר עופר , בשעה שכל המחשבות האלה ירדו מן
"הבוידם" , "הבת שלה אמרה שאין לה זמן לבוא ללוייה..." עופר
כמעט בכה.

ההלוייה היתה עצובה. שלוש ייקיות מבוגרות דמויות דורה התקבצו
בפינה, שתי הנכדות גיחכו, אחיה של דורה היה עסוק בכיוון
התנועה.
מישהו קרא דיברי הספד ועופר בכה.
עכשיו כשדורה ז"לתה , הרגשתי חום כלפיה.

הקסקט השחור שחבשה מאז התאלמנה, היה תלוי באויר, אבל מלבדי
ומלבד עופר איש לא ראה אותו.
משהו לפת אותי. משהו שלא היה צריך להיות שם. משהו מזכרון האור
של מלטה .
חשבתי שזו דורה הסונטת בי ונוזפת בי.
אבל ידעתי שלדורה לא היתה טיפת הומור ולא אפשר שהיא תשתתף
בלווייתה.

עופר הסיע אותי הביתה.
" הלך", אמר, "הלך מקור פרנסה. כל יום הייתי מסיע אותה
לטיפולים. לפחות אלפיה כל חודש.הכל הלך. דורה והתיירות. הלכו.
מה אני אגיד לך, קשה, קשה היום."

עופר דיבר ואני הייתי על גג המלון במלטה.
דורה דיברה. ואני לא שמעתי.
היא סיפרה על אדון" אש קטנה" שלדבריה חיזר אחריה ואני לעגתי לה
בליבי, היא סיפרה לי את הסוד הנורא של תולי שלא מצאה זמן לבוא
ללוייה, ועל מחלת בעלה שנפטר. אני חושבת שהיא גם סיפרה לי על
מחלתה.
דורה דיברה ואני לא שמעתי.

עכשיו, במונית של עופר, באור האחר, שמעתי כל מילה מדבריה.